The post טיפול בפוסט טראומה (PTSD): מהימנעות ועד חזרה לשגרה appeared first on פרופסור לאון גרינהאוס.

כותב המאמר: פרופסור לאון גרינהאוס

מהי בעצם הפרעת דחק פוסט טראומטית?

הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) מהווה תסמונת נפשית מורכבת המתפתחת כתוצאה מחשיפה ישירה או עקיפה לאירועים בעלי אופי טראומטי קיצוני, כגון עימותים מזוינים, פעולות טרור, תקיפות מיניות, אלימות בתוך התא המשפחתי, אסונות טבע, פרוצדורות רפואיות פולשניות או תאונות דרכים קשות. תסמונת זו עשויה להתפתח כתגובה לטראומה מסכנת חיים (תגובת סטרס חריפה), או לחלופין להופיע לאחר תקופת דגירה ממושכת של חודשים ואף שנים מרגע התרחשות האירוע המכונן. 

המאפיינים הקליניים של התופעה הפוסט טראומטית כוללים מערך של סימפטומים הפוגעים בשגרת החיים, ביניהם זכרונות פולשניים (פלאשבקים), ניתוקים, דפוסי הימנעות, תמורות שליליות בתהליכי החשיבה ובעולם הרגש, וכן שינויים ניכרים ברמות העוררות הפיזיולוגית ותגובתיות לסביבה. PTSD מוגדרת כהפרעה פסיכיאטרית רב-ממדית הנובעת מחשיפה לגורמי דחק המאיימים על שלמותו הגופנית או הפסיכולוגית של האדם. ניתן לאפיין הפרעה זו ככשל תפקודי במערכות העיבוד הקוגניטיבי הטבעיות של המוח. בעוד שבמצב תקין המוח מעבד חוויות קשות ומקטלג אותן כזיכרונות השייכים לעבר,  במצב של פוסט-טראומה המידע האינפורמטיבי והרגשי נותר מקובע בתודעה, ובכך הוא ממשיך להשפיע על המטופל כאילו האירוע מתרחש בהווה באופן חוזר ונשנה.

ההבחנה המרכזית בין תגובה נורמטיבית לטראומה לבין התפתחות של הפרעה כרונית נעוצה במשך הזמן שבו התסמינים מופיעים ובעוצמתם הקלינית. בעוד שמרבית האוכלוסייה תחווה תחושות דחק בשבועות הראשונים שלאחר חוויה מטלטלת, אצל פרטים הסובלים מהפרעה זו מערכת העצבים נותרת במצב של דריכות יתר קבועה. המוח ממשיך לייצר אותות מצוקה וסכנה כאילו האיום עודנו קיים, תהליך המוביל לשינויים ביוכימיים ומבניים באזורי מוח קריטיים כגון האמיגדלה וההיפוקמפוס.

השכיחות של התסמונת הפוסט-טראומטית גבוהה מאוד ברמה הגלובלית, והיא משפיעה על מיליוני בני אדם ברחבי העולם. במדינת ישראל, שיעורי התחלואה עלו באופן דרמטי בעקבות אירועי השביעי באוקטובר 2023 והשלכות המתקפה הרצחנית של ארגון החמאס. מלחמת "חרבות ברזל", מטחי הירי הבלתי פוסקים על יישובי עוטף עזה ובגבול הצפון מצד ארגון חיזבאללה, מספר הפצועים הרב ומאות אלפי הלוחמים שנחשפו לקרבות עצימים ברצועת עזה, הובילו לעלייה ניכרת במספר הפרטים הסובלים מ-PTSD. זיהוי התסמונת מחייב בחינה שיטתית של דפוסי התנהגות ותגובות פיזיולוגיות המתפתחים בעקבות החשיפה לאירוע או אירועים מכוננים.

הנורות האדומות: איך מזהים PTSD?

מבחינה קלינית, ניתן לסווג את סימני האזהרה לארבעה צירים מרכזיים המצביעים על קיומה של הפרעה פוסט טראומטית כאשר האבחון נשען על נוכחותם של תסמינים אלו לאורך זמן ועל מידת הפגיעה באיכות חייו של הפרט.

התסמינים העיקריים של ההפרעה כוללים את הדברים הבאים:

1. רכיב החוויה מחדש, המתבטא בהופעה בלתי רצונית של זיכרונות מהאירוע, פלאשבקים חודרניים או סיוטי לילה הקשורים לטראומה. במצבים אלו, המטופל חש את האירוע כאילו הוא מתרחש בזמן אמת, חוויה המלווה במצוקה נפשית וגופנית אינטנסיבית. 
2. רכיב נוסף הוא ההימנעות, המתבטאת במאמצים אקטיביים להתרחק ממחשבות, רגשות, אינטראקציות חברתיות או מיקומים גיאוגרפיים המעוררים את זיכרון הטראומה. אסטרטגיה זו, המתחילה לעיתים כמנגנון הגנה, הופכת בהדרגה למגבלה משמעותית המצמצמת את מרחב הפעולה של האדם. 
3. הציר השלישי נוגע לעוררות יתר ודריכות, מצב המאופיין ברגישות מוגברת לגירויים חיצוניים, קשיים בריכוז ובשינה, וכן נטייה לכעסנות והתפרצויות זעם. במצב זה, מערכת העצבים הסימפתטית פועלת בעודף פעילות, דבר המוביל לעייפות כרונית ולתחושת סכנה תמידית.
4. לבסוף, קיימים שינויים קוגניטיביים ורגשיים משמעותיים, הכוללים נטייה לאמץ תפיסות עולם פסימיות וקטסטרופליות ותפיסה עצמית שלילית המלווה ברגשות אשם ובושה. המטופלים עשויים לחוות ניתוק רגשי, תחושת ניכור מהסביבה החברתית, ואובדן עניין בפעילויות שהסבו להם הנאה בעבר. לעיתים מופיעים קשיים בלזכור פרטים מהותיים מהאירוע הטראומטי, עד כדי מצב של אמנזיה חלקית. כמו כן, ניכרת ירידה במוטיבציה למעורבות חברתית המובילה להתבודדות, לצד השטחה רגשית וקושי ביצירת קשרים המבוססים על אהבה וקרבה. 

ניתוח מעמיק של תסמינים אלו מלמד כי אין מדובר בקשיים זמניים, אלא במערך תגובתי המשפיע ישירות על התפקוד היומיומי, כולל היכולת להתמיד בתעסוקה, לנהל מערכות יחסים זוגיות ומשפחתיות ולשמור על יציבות נפשית. הופעתם של סימני אזהרה אלו, שעשויים לצוף חודשים או שנים לאחר האירוע, מהווה אינדיקציה מובהקת לכך שהמערכת הנפשית זקוקה להתערבות מקצועית חיצונית לצורך עיבוד הטראומה ומניעת הידרדרות תפקודית נוספת.

דרכי טיפול בפוסט טראומה – מהו "ארגז הכלים" שלנו?

הטיפול בהפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) מוגדר כמערך התערבויות שנועד להעניק לאנשים המתמודדים עם ההשלכות של אירועים חבלתיים את היכולת להשיב לעצמם את השליטה על תגובותיהם המנטליות והפיזיולוגיות. המטרה העיקרית של תהליכים אלו היא הפחתת העוצמה של התסמינים הפוסט-טראומטיים, לצד שאיפה מתמדת לשיפור התפקוד היומיומי והעלאת רמת החיים של המטופלים. גישה טיפולית זו דורשת התייחסות רב-ממדית, המשלבת בתוכה שיטות פסיכולוגיות מסורתיות, מענה תרופתי מותאם ובשנים האחרונות גם שימוש בטכנולוגיות רפואיות מתקדמות. היעד המרכזי של פרוטוקול טיפולי מקיף הוא לאפשר למטופל לארגן מחדש את חייו באמצעות ויסות המערכת העצבית המרכזית ועיבוד מעמיק של הזיכרונות הטראומטיים. מתוך בחינה של המענים הקיימים כיום בשדה הקליני, ניתן לבנות עבור כל פונה מערך טיפולי מותאם אישית, הלוקח בחשבון את חומרת ההפרעה ואת הרקע הרפואי הייחודי שלו.

טיפול פסיכותרפי: עיבוד קוגניטיבי ורגשי

בלב המאמץ הטיפולי בנפגעי פוסט-טראומה ניצבת הפסיכותרפיה – הטיפול בשיחות, המהווה את אבן היסוד של התהליך השיקומי. התערבויות פסיכולוגיות המתמקדות באופן ישיר בחוויה הטראומטית הוכחו במחקרים מדעיים כבעלות יעילות גבוהה בצמצום הסבל הנפשי והתסמינים הקליניים. שיטות אלו, המכונות טיפולים ממוקדי טראומה, פועלות לזיהוי של עיוותי חשיבה שהתקבעו בעקבות האירוע הקשה ומיישמות חשיפה הדרגתית ומבוקרת לתכנים המאיימים. תהליך זה מסייע למערכת המוחית לקודד מחדש את האירוע הטראומטי כזיכרון השייך לעבר ולא כסכנה נוכחית, מה שמוביל לירידה משמעותית בעוצמת המצוקה.

בין השיטות המרכזיות שהוכחו כיעילות ניתן למנות את הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי (CBT), טיפולי חשיפה ממושכת (Prolonged Exposure – PE) ושיטת עיבוד מחדש והקהיה באמצעות תנועות עיניים (EMDR). בדרך כלל, מפגשים אלו מתקיימים בתדירות של פעם או פעמיים בשבוע לאורך מספר חודשים, כאשר במקרים רבים משולבים בטיפול הפרטני גם מעגלים של טיפול קבוצתי, זוגי או משפחתי לחיזוק המעטפת התומכת.

טיפול תרופתי: איזון נוירו כימי

הרובד השני במערך הטיפולי הוא המענה התרופתי, אשר תפקידו המרכזי הוא לאזן את הפעילות הנוירו-כימית במוח. הטיפול התרופתי אינו מתיימר לרפא את הטראומה כשלעצמה, אלא נועד למתן את חומרת הסימפטומים ובכך לאפשר למטופל את הפניות הנדרשת להשתתפות בטיפול הפסיכותרפי. תרופות אלו יכולות להפחית באופן ניכר תופעות של חרדה, נתק רגשי, קשיי שינה ומצבי דיכאון הנלווים לתסמונת. לעיתים קרובות, הטיפול התרופתי מהווה את הצעד הראשון בתוכנית הטיפולית, במיוחד במצבים שבהם עוצמת התסמינים בסמוך לאירוע היא כה גבוהה עד שהיא מונעת מהמטופל יכולת לנהל שיח טיפולי. תכשירים ממשפחת ה-SSRIs, נוגדי חרדה, תרופות המשפיעות על המערכת הדופמינרגית ומייצבי מצב רוח תורמים להורדת רמת העוררות הפיזיולוגית וליצירת תשתית נפשית יציבה יותר המאפשרת את המשך העבודה הטיפולית.

טיפולים מתקדמים וחדשנות רפואית

לצד השיטות המסורתיות, עולם הרפואה פונה כיום לעבר פתרונות טכנולוגיים וחדשנות מדעית, מתוך הבנה כי המוח האנושי הוא מערכת מורכבת האחראית על כלל התפקודים המודעים והלא-מודעים. בשנים האחרונות חלה התפתחות משמעותית בשיטות של גרייה מוחית (Neurostimulation), המבוססות על ההנחה כי גירוי חיצוני יכול להוביל להשפעה מתקנת על פעילות תאי העצב. שיטות אלו עושות שימוש במגוון אמצעים פיזיקליים כמו גלים חשמליים, מגנטיים, גלי קול ואור כדי לשפר את התפקוד המוחי. במקביל, נבחן השימוש בחומרים משני תודעה, כגון קטמין, פסילוסיבין ו-MDMA, כחלק מפרוטוקולים טיפוליים חדשניים. מחקרים בתחומים אלו מקבלים הכרה גוברת לאחר שהדגימו יעילות קלינית בשיפור מצבם של מטופלים. 

פירוט השיטות החדשניות חושף את הפוטנציאל הגלום בהן עבור מטופלים שאינם מגיבים לטיפולים המקובלים. הטיפול באמצעות עירוי קטמין או משאף אסקטמין נחשב לאחת מפריצות הדרך המשמעותיות ביותר בפסיכיאטריה המודרנית. קטמין, ששימש במקור כחומר הרדמה, הוכח כבעל השפעה מהירה ודרמטית על דיכאון קליני עמיד, ומחקרים מהזמן האחרון מצביעים על השפעה חיובית ומהירה גם על תסמינים פוסט-טראומטיים. בעוד שהשימוש באסקטמין דרך האף נפוץ לטיפול בדיכאון, המחקר אודות יעילותו הספציפית ב-PTSD עדיין נמצא בעיצומו. טיפול זה מחייב השגחה רפואית צמודה במסגרת מרפאתית מוסמכת כדי להבטיח את בטיחות המטופל.

תחום הגרייה המוחית, ובמיוחד הגרייה המגנטית (TMS), מוגדר על ידי חוקרים רבים כמהפכה של ממש בטיפול הפסיכיאטרי. באמצעות טכנולוגיה זו, ניתן להפעיל מרכזים עצביים ספציפיים במוח ולשפר את תפקודם על ידי העלאה או הורדה של רמת התגובתיות של תאי העצב. התחום של הגרייה המוחית נמצא בהתפתחות מתמדת והיום ניתן להשתמש בשיטה של גרייה מגנטית בסגנון טיתא (TBS). שיטה זאת כטיפול במטופלים פוסט טטאומטיים מיושמת על ידי פרופסור גרינהאוס בקליניקה שלו בתל אביב. 

טכניקה מתקדמת נוספת היא הזרקת חומר הרדמה לגנגליון דמוי הכוכב (SGB) באזור הצוואר. טכניקה זאת יחסית פשוטה אבל דורשת טיפול במסגרת בית חולים. מטופלים עם PTSD סובלים לעיתים קרובות מעוררות יתר של המערכת הסימפטטית, המתבטאת בדפיקות לב, הזעה ודריכות מתמדת. הגנגליון דמוי כוכב משמש כתחנת מעבר עצבית המקשרת בין תגובות הגוף לתפקודי המוח, ועל ידי אלחושו תחת בקרת אולטרסאונד, ניתן למתן את תגובת היתר הפיזיולוגית ולהביא לאיזון הנמשך זמן רב.

לבסוף, הטיפול הנעזר בחומרים פסיכדליים (Psychedelic Assisted Therapy) מסתמן כאפיק מבטיח ביותר. חומרים כמו MDMA ופסילוסיבין נחקרים כעת באינטנסיביות, וישנן חברות הפועלות לקבלת אישורי FDA לשימוש בהם במצבים של פוסט-טראומה ודיכאון עמיד. מודל טיפולי זה אינו מסתכם במתן החומר בלבד, אלא כולל מעטפת פסיכותרפית של פגישות הכנה, מפגש תחת השפעת החומר ושיחות מעקב לעיבוד החוויה. למרות שטרם התקבל אישור סופי לשימוש בחומרים אלו במסגרת קלינית העתיד נראה חיובי עבור טיפולים אלו. במדינות מסוימות באירופה וגם בחלקים של ארצות הברית כבר פועלות קליניקות ייעודיות המציעות שירותים אלו לחולים עם פוסט טראומה. 

אופן הטיפול בקליניקה של פרופסור גרינהאוס

תהליך הטיפול של פרופסור גרינהאוס במתמודדים עם פוסט-טראומה במסגרת המרפאה שלו מתאפיין בגישה יסודית ומובנית. פונים רבים החווים תסמינים פוסט-טראומטיים מגיעים למרפאתו של פרופסור גרינהאוס לצורך קבלת אבחון מעמיק. הפרופסור עורך בחינה נרחבת של הסטטוס הקליני של הפונה, לרבות עברו הטיפולי, ומציע מגוון חלופות טיפוליות. מטפלים רגשיים הפועלים במרפאה משתלבים, לפי העניין, בשלבי האבחון והטיפול בנפגעים. בחינת החיוניות של מענה תרופתי, הפניה לפרוצדורות של קטמין, התערבות באמצעות SGB או שימוש בגרייה מגנטית, מהווים נדבכים מרכזיים בשיטת העבודה של פרופסור גרינהאוס. יתרה מכך, הוא מבצע אומדן של שיעורי הנכות הנפשית ומגבש עבורם הנחיות להמשך טיפול מול גופים ממשלתיים רלוונטיים, דוגמת המוסד לביטוח לאומי או אגף השיקום במשרד הביטחון.

מה עוד חשוב לדעת על התמודדות עם פוסט טראומה?
שאלות ותשובות נפוצות:

1. כמה זמן נמשך תהליך ההחלמה מפוסט טראומה?
   

   משך הטיפול משתנה מאוד מאדם לאדם ותלוי במורכבות הטראומה, במשך הזמן שעבר מהאירוע, ובסוג ההתערבות הטיפולית. טיפולים פסיכותרפיים ממוקדים כמו CBT או EMDR יכולים להימשך מספר חודשים עד שנה ולהציג תוצאות משמעותיות. טיפולים חדשניים כמו גרייה מוחית (TMS) או קטמין עשויים להראות הקלה מהירה יותר בתסמינים, לעיתים תוך שבועות בודדים. חשוב לזכור שהחלמה היא תהליך הדרגתי של בניית חוסן נפשי מחדש ולא "זבנג וגמרנו".

2. האם ניתן להחלים לחלוטין מ-PTSD או שזו התמודדות לכל החיים?
   

   המונח "החלמה" בפוסט טראומה מתייחס לרוב לחזרה לתפקוד מלא ולאיכות חיים טובה. מטופלים רבים מגיעים למצב של הפוגה מלאה (רמיסיה), שבו התסמינים נעלמים לחלוטין או פוחתים לרמה שאינה מפריעה לשגרת החיים. גם במקרים מורכבים יותר, הטיפולים הזמינים כיום מאפשרים למטופלים ללמוד לווסת את המערכת העצבית, לנהל את הטריגרים, ולהחזיר לעצמם את השליטה על חייהם.

3. האם הטיפולים החדשניים (כמו קטמין ו-TMS) מוכרים על ידי משרד הביטחון וקופות החולים?
   

   ההכרה והסבסוד של טיפולים אלו נמצאים במגמת התרחבות בישראל, במיוחד לאור אירועי ה-7 באוקטובר ומלחמת "חרבות ברזל". אגף השיקום במשרד הביטחון מאשר ומממן טיפולים מתקדמים רבים (כולל TMS ו-SGB) עבור נכי צה"ל וכוחות הביטחון המוכרים, בהתאם להמלצות פסיכיאטריות. לגבי קופות החולים, חלק מהטיפולים (כמו קטמין לדיכאון עמיד) נכנסו לסל התרופות תחת התוויות ספציפיות, ומומלץ לבדוק את הזכאות הפרטנית מול הקופה או הביטוח הרפואי הפרטי בעזרת הצוות המטפל.

4. מה ההבדל בין פוסט טראומה (PTSD) לפוסט טראומה מורכבת (C-PTSD)?
   

   בעוד ש-PTSD מתפתח לרוב בעקבות אירוע טראומטי בודד או מוגדר בזמן (כמו תאונה, פיגוע או קרב), פוסט טראומה מורכבת (C-PTSD) מתפתחת כתוצאה מחשיפה ממושכת, חוזרת ונשנית לטראומה לאורך זמן – למשל שבי, התעללות מתמשכת בילדות, או אלימות במשפחה. C-PTSD כולל את כל תסמיני הפוסט טראומה הרגילים, אך מלווה גם בקשיים עמוקים בוויסות הרגשי, בתחושת ערך עצמי פגועה מאוד, ובקשיים משמעותיים ביצירת מערכות יחסים בינאישיות.

5. איך בני משפחה ובני זוג יכולים לעזור לאדם המתמודד עם פוסט טראומה?
   

   התמיכה הסביבתית היא קריטית להצלחת הטיפול. הדרך הטובה ביותר לעזור היא לגלות סבלנות, להימנע משיפוטיות, ולא ללחוץ על המטופל לדבר על האירוע אם הוא אינו מוכן לכך. חשוב ללמוד לזהות את הטריגרים שלו, לעודד אותו בעדינות לפנות לעזרה מקצועית (וללוות אותו אם יבקש), ולשמור על שגרה יציבה ככל הניתן. במקביל, בני המשפחה עצמם חווים עומס רגשי רב, ולכן מומלץ מאוד שיפנו לקבלת הדרכה ותמיכה רגשית עבורם (למשל, דרך קבוצות תמיכה לבני משפחה).

The post פוסט טראומה (PTSD): תסמינים, אבחון ודרכי הטיפול החדשניות בקליניקה appeared first on פרופסור לאון גרינהאוס.

כותב המאמר: פרופסור לאון גרינהאוס

התחושה של עייפות כרונית או תשישות כרונית מדווחת על ידי אנשים רבים. תחושות אלו הן פיזיות, מנטליות או שילוב של שניהם. הן קבועות אצל סובלים רבים אבל גם משתנות לפי עונות השנה. גם מצב פיזיולוגי כמו לפני הוסת, או מורכבות החיים של אותו אדם-משפיעים. כאשר התופעה מגבילה את התפקוד או גורמת לסבל נפשי, מומלץ לפנות לרופא המשפחה או לרופא מומחה לבירור התסמינים של עייפות או תשישות כרוניים.

לרוב, עייפות כרונית הינה תולדה של סגנון החיים של האדם. הרגלי שינה לקויים, אכילה לא מסודרת, קשיים במערכות יחסים בינאישיות, אי שביעות רצון מהפרנסה וסיבות נוספות, יכולים לגרום לתחושה הפסיכולוגית והפיזיולוגית של עייפות כרונית. התייחסות אישית או מקצועית לאותם גורמים יכולה לסייע בשיפור התופעות. כאשר התופעה מופיעה למרות איזון בתחומים שהזכרתי, יתכן ועייפות כרונית היא משנית לבעיות רפואיות.

הבירור של עייפות כרונית מצריך הערכה של גורמים שונים כמו מחלות, סגנון חיים, מצבי סטרס של החיים והרגלי השינה של האדם.

הבדלים בין נשים לגברים

עייפות כרונית שכיחה יותר אצל נשים. הסימפטומים הקליניים יכולים להיות שונים בין המגדרים. כאשר מדברים על התסמונת של עייפות כרונית הקרויה Chronic Fatigue Syndrome ההבדלים בין המינים בולטים יותר ונשים מהוות 80-90% מהמקרים.

מהי השונות בין גברים ונשים היכולה להסביר את ההבדלים שצוינו:

• הבדלים הורמונליים. ההורמונים המרכזיים אצל נשים הוא הם אסטרוגן ופרוגסטרון ואצל גברים ההורמון המרכזי נקרא טסטוסטרון
• השינויים ההורמונליים התקופתיים של נשים יכולים להשפיע על לנשים יציבות השינה, דבר שיכול להוביל להגברת תחושות העייפות
• מחזור הורמונלי בנשים בגיל הפוריות
• היריון והשינויים ההורמונליים המתלווים לו
• ציפיות ומעמד חברתי. בחברה המודרנית התפקידים של האישה התרחבו ובנוסף לתפקידים המסורתיים כמו ללדת ילדים וגידולם ואחזקת משק הבית, מצופה מהן ללמוד מקצוע ולהשתתף בפרנסת המשפחה
• סיבות רפואיות. אנמיה ותת פעילות של בלוטת התריס שכיחות יותר בנשים. מצבים קליניים אלו קשורים לתסמינים של עייפות כרונית
• בריאות נפשית. דיכאון, חרדה ועייפות שכיחות יותר אצל נשים. גברים מבטאים יותר תסמינים של כעס ואי שקט נפשי

סיבות נוספות היכולות לגרום לעייפות כרונית

הסיבות המוזכרות בהמשך הן תוסף של המצבים היכולים לגרום לתסמינים של עייפות כרונית. על המטופל לעבור הערכה מקיפה פסיכולוגית, פיזיולוגית ושל הרגלי חיים כדי להגיע להגדרה ברורה ומדויקת יותר של המצב וכך לפתח גישה טיפולית מתאימה למצב הייחודי.

מצבים של עייפות כרונית משניים לסגנון חיים:

• מאמץ פיזי מוגזם
• היעדר פעילות פיזית
• שינה טרופה וחוסר שינה
• השמנת יתר
• מתח נפשי מוגבר וממושך
• שעמום
• השפעת תרופות מסוימות (הרגעה, נוגדות דיכאון ועוד)
• שימוש יתר באלכוהול או סמים
• עודף שתיית קפאין
• אכילה לא נכונה

מצבים רפואיים:

• תסמונת של עייפות כרונית הנקראת פיברומיאלגיה או פיברו בלשון עממית (באנגלית FIBROMYALGIA or CHRONIC FATIGUE SYNDROME or MYALGIC ENCEPHALOMIELITIS). הסובלים מתסמונת זאת הן ברובן נשים. הסובלים מתלוננים על עייפות משתקת שלא משתפרת עם השינה ומוחמרת על ידי פעילות פיזית או מנטלית. לתסמונת סימפטומים נוספים שנתאר בהמשך:
• אנמיה: זוהי תסמונת מאופיינת על ידי ירידה בכמות כדוריות אדומות בדם או בירידה בכמות ההמוגלובין בכדוריות אלו. הכדוריות האדומות מובילות את החמצן החיוני לפעילות פיזית וקוגניטיבית של האדם. הסיבות לאנמיה רבות והן שכיחות יותר אצל נשים. ניתן לברר את מצב האנמיה על ידי בדיקת דם פשוטה
• הפרעות תפקוד בלוטת התריס. הפעילות של בלוטת התריס חיונית לתחושה הפיזית הטובה של האדם. מצבים של תת פעילות או של יתר פעילות יכולים לגרום לתסמינים גופניים רבים מאוד בין היתר גם לתסמינים של עייפות כרונית.
• מחלות אנדוקריניות אחרות (של הבלוטות) כמו מחלת אדיסון (חוסר בסטרואידים בגוף) או הפרעות בתפקוד של בלוטת יתרת המוח, יכולים להוביל לתסמינים של עייפות כרונית
• הפרעות שינה יכולות להתלוות לתסמינים של עייפות כרונית. מצבים של אינסומניה (חוסר שינה), חסימה נשימתית או הפרעות בחלימה יכולים לגרום לשינה לא שקטה ולא יעילה. מטופלים הסובלים מהפרעות אלו ידווחו על עייפות כרונית בשכיחות גבוהה
• מחלות נוספות כמו דלקת פרקים כרונית, זיהומים מפושטים או מחלות כרוניות (של הכבד או של השרירים), יכולות לגרום לתסמינים של עייפות כרונית
• תפקוד לבבי לקוי. אי ספיקת לב ברמה בינונית או יותר יכולה להתלוות לעייפות כרונית. אם הלב לא מוביל את הדם במהירות וביעילות החיונית, האדם יתקשה לעמוד במאמצים, לפעמים אפילו במאמצים קטנים כמו לעלות קומה של מדרגות.
• תפקוד ריאתי לקוי. הריאות אחראיות לכניסת החמצן לגוף וליציאת דו תחמוצת הפחמן מהגוף. לשם ביצוע פעולות אלו נדרש תפקוד ריאתי תקין. מחלות כרוניות של הריאות, במיוחד מצב אל אנפיזמה, מקטינים את שטח הריאות בו מתבצעת חלופה חיונית זו. לפיכך, כל מאמץ פיזי גורם לחוסר חמצן ולעייפות בלתי נסבלת.
• סוכרת. מחלת הסוכרת יכולה לכלול פגיעה בעצבים של הגפיים ולתפקוד לקוי של השרירים המופעלים על ידי עצבים אלו. האדם הסובל מסיבוך זה של מחלת הסוכרת יתלונן על חולשה פיזית, כאבים בגפיים ועייפות כרונית
• זיהומים כמו מחלת הנשיקה, מחלת קורונה חריפה או פוסט קורונה

קשר בין עייפות כרונית לבעיות נפשיות

• מצבים פסיכיאטרים רבים יכולים לגרום לתופעה של עייפות כרונית. זה במיוחד רלוונטי במצבים של דיכאון, חרדה, הפרעות שינה, פוביות, הפרעות אכילה ותסמונת פוסט טראומטית. לרוב עייפות אינה סימפטום בודד ומופיעה ביחד עם תופעות נוספות כמו חוסר עניין, חוסר הנאה, שינה מקוצרת, ועוד. הטיפול המוצלח יעזור להתגבר על תסמיני העייפות

מהם התסמינים לעייפות כרונית?

הסימפטומים של עייפות ממושכת משתייכים לשלוש קבוצות:

• סימפטומים פיזיים כמו חולשה, כאבים בשרירים, כאבי ראש, סחרחורת ותגובות פסיכומוטוריות איטיות
• סימפטומים נפשיים כמו קשיי ריכוז, הפרעות בזיכרון, עצבנות יתר, שינויים במצב הרוח והפרעות שינה
• סימפטומים התנהגותיים כמו ירידה תפקודית, מוטיבציה ירודה, התרחקות מפעילויות ומפגישות עם חברים, הסתגרות, צמצום תחומי עניין, ועוד

בתסמונת של עייפות כרונית- פיברומיאלגיה, הנקראת באנגלית CHRONIC FATIGUE SYNDROME או MYALGIC ENCEPHALOMIELITIS מאובחנים תסמינים נוספים כמו:

• עייפות כרונית הנמשכת 6 חודשים או יותר
• החמרת סימפטומים אחרי פעילות פיזית או מנטלית, לפעמים אפילו אחרי פעילות מועטה
• תופעות קליניות המחמירות עם מאמץ שלא משתפרות עם שינה
• קשיים קוגניטיביים כמו ירידה בחדות, ירידה בזיכרון ותחושה של כהות מנטלית (BRAIN FOG)
• כאבים בשרירים ובפרקים
• כאבי ראש
• נפיחות בבלוטות הלימפה
• החמרת הסימפטומים כאשר עוברים למצב של עמידה כולל תחושה של סחרחורת או עילפון

מהי השכיחות של עייפות כרונית?

עייפות היא תופעה נפוצה באוכלוסייה. היא מופיעה בתקופות של מתח, של עומס בעבודה או בלימודים, ולרוב משתפרת כאשר התקופה המתוחה חולפת, כאשר יוצאים לחופשה או כאשר השינה חוזרת לנורמה. אם תחושת העייפות או התשישות נמשכת ובמיוחד אם היא פוגעת בתפקוד או באיכות החיים, נדרשת התייחסות מקצועית.

שכיחות תופעת העייפות הכרונית או תשישות כרונית נפוצה באוכלוסייה. נהוג לומר ש 10% מהאוכלוסייה ידווחו על תסמינים של עייפות כרונית בתקופות שונות של החיים.

לעיתים קרובות עייפות כרונית קשורה לסוג העבודה של האדם. למשל עבודה במשמרות המקשה על קיום שינה סדירה, שעות עבודה ממושכות ועיסוק מקביל בעבודה ובטיפול בילדים.

קבוצה נוספת של סובלים מעייפות כרונית היא זו של אנשים שלא ישנים מספיק. בארה"ב המרכז לבקרה על מחלות מדווח ששליש מאוכלוסיית ארה"ב אינה ישנה מספיק שעות ללילה. ה OECD מדווחת שהישראלים בממוצע ישנים 1-2 שעות פחות מהרצוי ללילה.

סטודנטים בשלבים שונים של ההתפתחות האקדמית יכולים לסבול מעייפות כרונית עקב מיעט שעות שינה. רוב הלימוד היום מתבצעים דרך מסכים של מחשבים, טאבלטים או טלפונים סלולריים. ידוע שחשיפה לקרינה של מכשירים אלו יכולה לשבש הרגלי שינה.

עייפות משנית למחלות גופניות ופסיכיאטריות המשפיעה על השינה או שמתלוות לעייפות כרונית. מחלות כמו אנמיה, תפקוד לקוי של בלוטת התריס, פיברומיאלגיה, מחלות אימוניות, דיכאון וחרדה.

האם עייפות כרונית פוגעת באיכות החיים?

בהחלט כן. מחקרים מוכיחים את השפעת העייפות הכרונית על התפקוד הרגיל של האדם כולל ירידה בחדות הקוגניטיבית, הפרעות במצבי הרוח, הספק נמוך יותר בהשוואה לקבוצה דומה ללא עייפות כרונית. כמו כן, סטטיסטיקות על תאונות (דרכים, בנייה, פעילות פיזית ) מראות שאלו הסובלים מעייפות כרונית יעילים פחות ונוטים לסיכון מוגבר לתאונות.

עייפות כרונית גורמת לעלייה בהוצאות הרפואיות מאחר והסובלים עוברים ביקורים רפואיים רבים לאבחון מחלות הגורמות לעייפות כרונית.

אבחון לתסמונת עייפות כרונית לפי פרופסור גרינהאוס

הסוגיה של עייפות כרונית או תשישות כרונית נפוצה בין המטופלים של פרופסור גרינהאוס. הוא נוקט מודל המוכר בפסיכיאטריה כמודל ביו-פסיכו-סוציאלית. קו מקצועי זה מכוון את הבדיקה הקלינית לבירור גורמים שונים היכולים להיות קשורים לתלונות של המטופלים.

הגורמים הביולוגיים (החלק ה"ביו" של המודל הטיפולי של פרופסור גרינהאוס):

• הערכה של המצב הגופני של המטופל הכולל מחלות רקע, תרופות שהמטופל נוטל, תופעות לוואי אפשריות של תרופות אלו
• הפניה לבדיקות דם בהתחלת הטיפול התרופתי ובדיקות תקופתיות נוספות אחרי התחלת הטיפול התרופתי הפסיכיאטרי

הגורמים הפסיכיאטרים והפסיכולוגים של המטופל (החלק ה "פסיכו" של המודל הטיפולי של פרופסור גרינהאוס):

• הרגלי החיים של המטופל
• המצב האישי והמשפחתי
• הרגלי השינה של המטופל
• שימוש באלכוהול, סמים או עישון
• אבחנות פסיכיאטריות של ההווה והעבר
• היסטוריה אישית, התפתחותית ומשפחתית
• האם קיימת היסטוריה של הימורים

הגורמים הסוציאליים (החלק ה"סוציאלי" של המודל הטיפולי של פרופסור גרינהאוס):

• התעסוקה של האדם. שביעות רצון של מצבו בחיים
• לימודים
• מצב אישי, זוגי ומשפחתי
• רקע משפטי במידה וקיים
• מצב כלכלי של האדם, של המשפחה.

מהו הטיפול הפסיכיאטרי לעייפות או תשישות כרונית?

אני משתמש באותו מודל ביו-פסיכו-סוציאלי בשלב הטיפולי.

החלק ה"ביו" של המודל מצריך אבחון מדוקדק של הסיבות הרפואיות שיכולות לעמוד ברקע התלונות של המטופל. אומנם מדובר בתהליך המתרכז באבחון התופעות אך הוא גם טיפולי מאחר וגילוי תופעות רפואיות יסייע בטיפולם.

החלק של ה"פסיכו" מכוון את הטיפול הפסיכיאטרי של המקרה. האם הוא זקוק לתרופות נוגדות דיכאון, לתרופות נוגדות חרדה או שמא יש צורך במייצב מצב הרוח או בתרופה נוגדת פסיכוזה. הטיפול הפסיכולוגי הינו מרכזי בגישה שלי. בקליניקה אני משתמש בשיטות פסיכולוגיות של מיינדפולנס, הרפיה, שינויי הרגלי חיים, גישה קוגניטיבית התנהגותית (CBT) לטיפול בתופעת העייפות או התשישות הכרוניים. צוות המטפלים העובדים בקליניקה  מיומן בשיטות טיפוליות אלו.

החלק ה"סוציאלי" של המודל הטיפולי כולל התייחסות רחבה לחיים של המטופל והמלצות לשינוי הרגלי חיים (שעות שינה, עבודה מול מסכים, שתיית אלכוהול, שימוש בסמים, ועוד).

סיכום

עייפות ותשישות כרוניים אינן אבחנות כשלעצמן. הם ביטוי של מצבים שונים הכוללים הרגלי חיים, מצבים פסיכיאטרים ופסיכולוגיים ומחלות גופניות. התופעה שכיחה באוכלוסייה ויכולה לגרום לפגיעה תפקודית או לירידה באיכות החיים. פרופסור גרינהאוס מומחה בתחום הפסיכיאטריה מבצע הערכות לתופעה של עייפות או תשישות כרוניים ונותן מענה טיפולי להן.

The post עייפות כרונית appeared first on פרופסור לאון גרינהאוס.

כותב המאמר: פרופסור לאון גרינהאוס

הביטוי "התמוטטות עצבים" אינו משקף אבחנה רפואית או פסיכיאטרית ייחודית. הוא מושג עממי רחב המכיל בתוכו מצבים נפשיים-רגשיים, מחשבתיים או התנהגותיים- רבים. הוא ביטוי נפוץ שבא להסביר מצב בו האדם, בעקבות מצוקה נפשית (של חרדה או מתח נפשי), חש שאינו מסוגל להתמודד עם מצבו בחיים ולתפקד כראוי. הסבל הנפשי במצבי "התמוטטות" הינו רב. בהתמוטטות עצבים קיימת קריסת מנגנוני החוסן הנפשי, קריסה הגורמת לאדם לחוש חוסר שליטה נפשית ואובדן יכולת להתמודד עם המטלות של החיים. דרישות כמו תפקוד כלכלי, דאגה לפרנסה, יחסים בין אישיים ומשפחתיים ועוד.

מהי התמוטטות עצבים?

כבר נאמר שהתופעה אינה אבחנה רפואית, אולם בקליניקה הפסיכיאטרית שלי, הרבה פעמים מטופלים אומרים "אני נמצא בהתמוטטות עצבים". למה הם מתכוונים?

מטופלים הסובלים מתסמיני חרדה עוצמתיים וגם חרדה קלינית, מדיכאון מג'ורי, מפסיכוזה או ממאניה, יכולים לדווח שכיום או בעבר סבלו מהתמוטטות עצבים. על הפסיכיאטר לברר למה המטופל מתכוון כאשר הוא משתמש בצמד מילים זה.

אירועי חיים מורכבים שקשורים לבריאות, לכלכלה, לתעסוקה, לזוגיות ועוד, יכולים להוביל לתגובה נפשית חריפה ולנטרול מנגנוני החוסן של האדם. תחושת אובדן השליטה והקריסה יכולה להיות קצרה, של מספר שעות עד מספר ימים, או ממושכת של מספר שבועות או של חודשים. במצבים רבים רק בעזרת טיפול בשיחות או טיפול תרופתי מצליח האדם לחזור לתחושת שליטה ותפקוד תקינים.

מנגנוני חוסן נפשי יעילים מאפשרים לאדם להתמודד טוב יותר עם מצבי חיים מורכבים. לדוגמא, חייל במלחמה עם מנגנוני חוסן נפשי יעילים יוכל להתמודד עם הקשיים של המלחמה בצורה מאוזנת יותר. חיילים עם מנגנוני חוסן פחות יעילים עלולים לפתח ביתר סיכוי תסמונת פוסט טראומטית.

צריך לומר שגורמים נוספים החיצוניים לאדם כמו סביבה תומכת, חברות טובה יחזקו את מנגנוני החוסן ויאפשרו התמודדות טובה יותר. במלחמת חרבות ברזל החיילים מדווחים על תחושת ייעוד עוצמתית, על לוחמה משותפת ותמיכה ציוותית, ועוד ביטויים לעוצמה של החילות. אין ספק שהחוסן הנפשי מתחזק מאוד כאשר קיימת אחוות חיילים. כמובן שהיעדר מקורות תמיכה חיצוניים יגדילו את הסיכוי להרגיש מוצף עם קושי להתמודד. יש לומר גם שנסיבות טרגיות יכולות להשפיע קשות על כל אדם ו"למוטט" מנגנוני חוסן גם אצל אלו שחזקים נפשית.

הגורמים להתמוטטות עצבים

התמוטטות עצבים עשויה להתפתח עקב מגוון רחב של גורמים נפשיים, רגשיים וסביבתיים. הנה כמה מהם:

1. לחצים ומתח נפשי: לחץ מן הסביבה, קשיים ביחסים, פרידה זוגית, עזיבה את הבית.
2. אירועים טראומטיים כמו תאונות רכב, אובדן אהוב או אהובה, פציעה, פגיעה מינית או תקיפה
3. מצבי דיכאון וחרדה הגורמים לתחושת התמוטטות עצבים
4. חוסר יכולת להתמודד עם עומסים של החיים
5. עומס עבודה ולחץ ביחסי העבודה
6. מצבי בריאות של תחלואה פיזית, נפשית או נוירולוגית
7. תחושת חוסר בטחון אישי
8. קווי אישיות עם רגישות מוגברת לאירועי חיים וחולשה במנגנוני החוסן הנפשי

כל גורם לבדו או קבוצת גורמים המוזכרים ברשימה הקודמת עלולים להוביל למצב של התמוטטות עצבים.

מה מרגיש אדם במהלך התמוטטות עצבים?

קיימת שונות גבוהה בין אנשים בכל הנוגע לביטויים הקליניים של התמוטטות עצבים. הדיווח הקליני יהיה שונה בין גברים לנשים, בין צעירים למבוגרים ובין המשתייכים לתרבויות שונות. המשותף לכולם הינה התחושה שהאדם לא מצליח להתמודד עם המצב הנוצר; שהוא עומד "להתפרק מבחינה נפשית" ושלבדו הוא לא מסוגל. תחושה זו היא מאוד לא נעימה וכרוכה בכאב נפשי רב.

במקרים קיצוניים יכולה להופיע תחושת חוסר קשר עם המציאות. התופעה של התמוטטות עצבים גורמת לאדם להיות מאוד שונה למוכר לעצמו ואפילו המציאות יכולה להיראות לו שונה. סימפטומים פסיכיאטרים כמו דיכאון, דיסוציאציה, חרדה ופסיכוזה יכולים להתלוות לתחושה של התמוטטות עצבים וגם להיות הסיבה לתחושות אלו.

אפשר להבין את הנאמר מהדוגמא של אופירה. זו אישה כבת 33 אם ל- 2 ילדים שתיארה התפתחות הדרגתית וכואבת של סימני מצוקה נפשית. הקושי החל כאשר גילתה שבעלה בוגד בה והיה עליה להחליט מה לעשות. מחשבות הציפו אותה, מה לעשות? לעזוב אותו? להתגרש ממנו? לבגוד בו בחזרה? לעבור לבית הוריה ואז מה יקרה עם הילדים? התחושות הפיזיות של מתח ועצבים הציפו אותה. היא לא הפסיקה לבכות. חשה כעס גדול על בעלה, על הפגיעה באמון. הנטישה. השינה שלה הפכה לטרופה. היא לא רצתה לטפל לא בבית ולא בילדים. היא ביקשה חופשת מחלה דרך רופא המשפחה. אופירה חשבה כל הזמן איך הוא עשה לי את זה? האם הוא כבר לא אוהב אותי? אני לא מספיק שווה ומושכת בעיניו? תחושת הכעס הפנימי לא נתנה לה מנוחה. היא אפילו חשבה "בשביל מה להמשיך לחיות"?

תסמינים להתמוטטות עצבים

כפי שכבר נאמר התמוטטות עצבים אינה אבחנה רפואית. אנשים משתמשים במונח כדי להסביר מצב נפשי של מתח קיצוני המוביל לסימפטומים של חרדה, או דיכאון מלווים בתחושת סבל נפשי וקשיי תפקוד בתחומים רבים. הסימפטומים שונים בין אנשים וקיימות דרגות חומרה שונות. הסימפטומים כוללים:

סימפטומים נפשיים:

• חרדה קיצונית עד כדי התקפי חרדה כולל תחושות של פחד, דאגה או פאניקה שהאדם מתקשה לשלוט עליהם
• סימפטומים של דיכאון עד כדי דיכאון קליני. מאופיינים תחושת עצב, ייאוש, ריקנות, תחושת אובדן שליטה וחוסר הנאה מפעילויות מוכרות
• הפרעות שינה כמו קושי בהירדמות, שינה שטחית, התעוררויות במהלך הלילה ולפעמים גם שינת יתר עם נטייה לשכב במיטה גם במשך היום. חלומות סיוטיים
• חוסר יציבות רגשית עם תגובות רגשיות חדות המלוות בבכי. לפעמים התפרצויות של כעס
• קשיי ריכוז, קשיים להחליט
• תחושות של דיסוציאציה, של תפיסה אחרת של המציאות הסביבתית, מחשבות רבות על האירוע הטראומטי
• במקרים קיצוניים מחשבות על מוות ואף ניסיון אובדני

סימפטומים פיזיים:

• סימפטומים פיזיים כמו קוצר נשימה, כאבים בחזה, סחרחורת ודפיקות לב המלווים את תחושת החרדה או הפאניקה
• סימפטומים המלווים את המתח הנפשי כמו כאבים בשרירים, כאבי ראש, סחרחורת
• הזעת יתר גם ללא קשר לפעילות ספורטיבית
• שינויים בתיאבון ובהרגלי אכילה מלווים בתחושות של עיכול לא תקין או בחילות
• תחושות של עייפות פיזית ושל חוסר כוח גופני
• סימפטומים של הפרעות קליניות כמו דיכאון קליני, מצבי חרדה או משברים פסיכוטיים
• ירידה בתקפוד המיני

סימפטומים התנהגותיים:

• התרחקות מפעילויות חברתיות וחוסר רצון להתרועע עם חברים או ללכת למסיבות או חגיגות
• חוסר עניין בפעילויות מהנות של החיים, הימנעות מעיסוקים מהנים, קשיים בעבודה והיעדרויות מהעבודה
• שימוש יתר באלכוהול או סמים
• קשיי תפקוד במישורים כמו בבית, בעבודה, עם המשפחה

במקרה שהאדם חש תחושות של התמוטטות עצבים חשוב לפנות לגורם טיפולי מוסמך.

איך מטפלים בהתמוטטות עצבים?

חומרת התחושות של "התמוטטות עצבים" קובע את צורת הטיפול המומלץ ואת בעלי המקצוע שכדאי לערב בטיפול. כאשר התחושות הנפשיות, הפיזיות וההתנהגותיות הן יחסית קלות ניתן להתייחס לתסמינים כמסמנים שינויים של החיים ולצאת למשל לחופשה מהעבודה, לעשות תרגילי הרפיה ותרגילי נשימה. במצבים מורכבים יותר כדאי לפנות לבעל מקצוע בתחום של בריאות הנפש, לבצע הערכה קלינית והכוונה טיפולית אישית. צריך לזכור שהבראה ממשברים נפשיים הינו תהליך הדורש סבלנות והתמדה. תמיכה סביבתית בדרך כלל עוזרת להחלים.

האופציות הטיפוליות כוללות:

• טיפול פסיכותרפי. שיטות כמו טיפול CBT, EMDR, DBT, דמיון מודרך ופסיכותרפיה בינאישית יכולים לסייע בזיהוי ואיזון המקורות הנפשיים של המשבר
• טיפול זוגי ומשפחתי. כאשר מקור התחושות של הסבל הנפשי נובעות מקשיים בזוגיות או בתפקוד המשפחה
• טיפול תרופתי. תרופות הרגעה, תרופות נוגדות דיכאון ותרופות נוגדות פסיכוזה הן בשימוש נפוץ אחרי אבחון קליני
• תרפיה עצמית או של עזרה עצמית. כל שיטה שעוזרת לאדם לשלוט טוב יותר על מצבי המתח באות בחשבון. כל אדם בודק מה מתאים לו. שיטות כמו: פעילות פיזית (אירובית או של כוח), תגרילי הרפיה, תרגילי נשימה, הימנעות משתיית אלכוהול מרובה או משימוש בסמים, יכולות לסייע בשליטה על תחושת הסבל הנפשי
• תמיכה סביבתית: בני משפחה, חברים, קהילות חברתיות או דתיות, אנשים חשובים בחיים של האדם היכולים להיות מקור לתמיכה בזמנים הקשים. תמיכה סביבתית תעזור להתגבר על תחושת הבדידות המאפיינת משברים נפשיים ויכולה גם לעודד ראייה חיובית יותר של העתיד
• לימוד שיטות ודרכים לשליטה על מקורות הסטרס. שיטות של STRESS MANAGEMENT התפתחו מאוד במשך השנים. הם כוללים: לימוד יכולות לקביעת יעדים וגבולות הפעילות, לימוד לשלוט על הזמנים, להבין מה הגבולות הרצויים בהתנהגות ולדעת לקבוע סדרי עדיפויות בחיים. שימוש בשיטות אלו יכול להקטין מאוד תחושות של עומס נפשי קיצוני
• שינויים בסגנון חיים מתלווים תמיד לשיטות המסייעות לשליטה הטובה יותר בסטרס. הביטוי "יש לי יותר מידי דברים על הצלחת" מבטה צורך לשינוי במורכבות החיים. פיתוח תחומי עניין חדשים, פיתוח אסרטיביות, יכולים להקטין את הסטרס הרגיל של החיים
• איזון בין העבודה והפנאי. אין ספק שהחיים בישראל עקב סיבות רבות לחוצים מאוד. הרבה אנשים עסוקים בו זמנית בקידום הפרנסה, פיתוח זוגיות או משפחה, לימודים, מילואים ועוד. הערכה תקופתית של האיזון או חוסר איזון בין החלקים השונים של החיים יכולה להוביל לאיזון מחודש וטוב יותר.

הגישה הטיפולית של פרופסור גרינהאוס

מטופלים הפונים לקליניקה של פרופסור גרינהאוס עקב התמוטטות עצבים עוברים הערכה פסיכיאטרית ראשונית במטרה להבין את התסמינים של המטופלים, הדחיפות שבטיפול, הצורך בטיפול תרופתי והצורך-ורצון המטופל-להתחיל טיפול בשיחות טיפוליות עם צוות המרכז. רוב המטופלים של פרופסור גרינהאוס מקבלים בו זמנית טיפול תרופתי וטיפול פסיכותרפי.

העדיפות היא שהמטופלים הזקוקים לטיפול בשיחות יעשו זאת במסגרת הקליניקה של פרופסור גרינהאוס אך הוא משתף פעולה עם המטפלים בקהילה ועושה מעקב צמוד לפי הצורך.

מאוד חשוב להעריך את המצב הנפשי של המטופל. עד כמה החרדה והדיכאון עוצמתיים? האם קיימות מחשבות אובדניות? האם קיימת תוקפנות כלפי עצמו או כלפי אחרים? האם קיים מצב פסיכוטי? האם האדם זקוק לאשפוז? עד כמה איכות החיים נפגעה?

הטיפול התרופתי יכול לכלול סוגים שונים של תרופות כמו: תרופות הרגעה, תרופות נוגדות דיכאון, תרופות מייצבות מצב רוח ותרופות נוגדות פסיכוזה.

מקרה של התמוטטות עצבים שטופל בהצלחה על ידי פרופסור גרינהאוס וצוות הקליניקה מיינד קליניק.

דנה ( שם בדוי) הינה בחורה בת 24 רווקה, סטודנטית באחת המכללות בישראל. פנתה לפרופסור גרינהאוס עקב מצב נפשי חריף ולא מאוזן שכלל מחשבות אובדניות, תחושת סבל נפשי ניכר וחוסר תפקוד בכל המישורים. בתהליך אבחון נעשה ברור שלדנה קשיים נפשיים מגיל מאוד צעיר. קשיים אלו כללו שימוש בסמים קלים, חוסר בהירות בזהות המינית שלה, מציאת תירוצים לכשלים בחיים עד כדי שימוש בשקרים. המצב הגיע למשבר אחרי שמצאו אותה מעתיקה במבחנים, שבעקבותיו סולקה מהלימודים.

בבדיקה הקלינית של דנה אבחנתי מצב של דיכאון קליני, שינויים תכופים במצב הרוח וקווים ברורים של הפרעת אישיות גבולית. המלצתי על שילוב של תרופות נוגדות דיכאון, תרופות לאיזון מצב הרוח וטיפול בשיחות בצורה אינטנסיבית.

במהלך שנתיים של הטיפול חל שינוי מהותי במצב דנה. הטיפול התרופתי איזן את מצבה הקליני ואפשר התייחסות לקשייה בחיים ולאישיות שלה. דנה גילתה עניין רב בטיפול ובשיקום הנפשי שלה. היא הצליחה להבין יותר מה הם רצונותיה בחיים, כמו כן בלימודים ובזוגיות. כעבור 3 שנים דנה התחתנה, סיימה את הלימודים שלה ונכנסה להריון.

סיכום

התמוטטות עצבים, מונח שאינו קליני, מתאר מצב של סבל נפשי רב שמופיע אחרי אירועי חיים ולפעמים מופיע גם באופן ספונטני. רצוי להפנות לבעל מקצוע בתחום בריאות הנפש שיכול להעריך את מורכבות המשבר ולהציע טיפול מתאים. עבור מקרים קלים טיפולים הכוללים הרגעה, שינוי סגנון חיים, לימוד שיטות הרפיה יכולים להספיק. מקרים מורכבים יותר זקוקים לטיפול תרופתי משולב עם טיפול נפשי יתכן לטווח קצר, או גם לטווח ארוך יותר.

The post התמוטטות עצבים appeared first on פרופסור לאון גרינהאוס.

כותב המאמר: פרופסור לאון גרינהאוס

הביטוי "חוסן נפשי" מתייחס ליכולת לגייס כוח התמודדות מול מצוקה. בעתות משבר, בחלק מהמקרים, מצוקה נפשית עלולה להיווצר ללא כל סיבה שניתן לזהות. היא מופיעה פתאום (לכאורה) עם השפעה על הרגשות, המחשבות, תפיסת המציאות וכן על התפקוד. למצוקה הנפשית גם יכולת השפעה מזיקה על הבריאות הפיזית. לכן חשוב להבין איך להתמודד, איך לפתח ואיך לשמר את החוסן הנפשי.
במאמר זה אתייחס לנושא החוסן הנפשי ואסביר איך ניתן להתמודד עם מצוקות ומשברים שמערערים חוסן זה.

מהו חוסן נפשי?

חוסן נפשי מוגדר על ידי הארגון הפסיכולוגי בארצות הברית כתהליך של הסתגלות נפשית טובה מול האתגרים של החיים. אתגרים אלו יכולים להיות קשורים למצבים רבים כמו: טראומות, טרגדיות אישיות, קשיים משפחתיים ובמערכות יחסים, התעללות, מחלות, תאונות, קשיים בעבודה ועוד.

התהליך שונה בין אנשים והוא לא רק תכונה או נטייה אישיותית. חוסן מתבטא בהתנהגויות ופעולות, מחשבות ותפיסות שכל אדם יכול ללמוד ולפתח. מחקרים הראו שאפשר ללמוד ולפתח חוסן. בעולם דוגמאות רבות של התמודדות מול מצבים קטסטרופליים. לדוגמא, התגובה של תושבי ניו יורק לאסון מגדלי התאומים. במדינת ישראל ההתגייסות של העם אחרי האסון של ה- 7 לאוקטובר הינה דוגמא מצוינת של עוצמת החוסן הנפשי הקולקטיבי של המדינה. בתוך החוסן הקולקטיבי העוצמתי יהיו יחידים שיתמודדו טוב יותר ואחרים שיפתחו תגובות דחק לאירועים הללו.

איך מחזקים חוסן נפשי?

חיזוק החוסן הנפשי דורש רצון והתמדה. כפי שמצליחים לפתח את הכושר הגופני ואת חוזק השרירים אפשר לפתח חוסן נפשי דרך תרגול ואימון. חשוב להתמקד ולבסס הרגלים בריאים ולא למצוא פתחי מילוט כמו סמים או אלכוהול.

חיפוש הדרך לראייה ופיתוח מחשבות בריאות, מאפשרת לנו לעבד ולתרגם את אשר קורה לנו במציאות, אחרת. התבוננות על המצב מנקודות מבט שונות, מאפשרת קבלת החלטות מושכלות, טיפוח תחושת שליטה ומיומנות בהתמודדות עם הנסיבות המאתגרות. זהו תהליך קוגניטיבי שמסייע בפענוח המורכבות של כל סוגיה הגורמת למצוקה, כך שניתן לפתח ראייה מציאותית של אפשרויות הסתגלות והתמודדות, בעלות תוצאות עתידיות.

אפשר ללמוד על השלבים השונים של פיתוח חוסן פיזי ונפשי דרך דוגמא של אדם המחליט להתכונן לריצת מרתון. כדי להביא את עצמו לכשרות הפיזית והנפשית הנדרשת לריצת מרתון על האדם לפתח תוכנית סדורה של בניית כושר גופני וסיבולת (חוסן) נפשית. תוך 3-4 חודשים הוא מביא את עצמו לתחושת מוכנות. אומנם דוגמא זאת באה מעולם הספורט אבל היא מתמצתת את התהליך של פיתוח כושר גופני וחוסן נפשי. התוכנית של אותו אדם כוללת החלטה להתכונן לריצת מרטון, תכנון הפעולה לבדו או בעזרת מאמן, פעילות פיזית המגדילה את כושרו בהדרגה, אכילה מתאימה, שעות שינה מבוקרות והכנה נפשית למאמץ האדיר שריצת 42 קילומטר דורשת.

אנשים שהחוסן הנפשי שלהם מעורער, אוספים נתונים לרוב שליליים, ומתרגמים אותם לתובנות המקטינות את יכולת ההתמודדות. אפשר ללמוד ולעשות אחרת.

לפי מודל החוסן הרב-ממדי, יש מספר דרכים עיקריות להתמודדות במצבי דחק ולפיתוח חוסן נפשי. עם זיהוי אחד או יותר מהערוצים האלו כפרמטרים שנוגעים לחייכם, תוכלו לקבל כלים יעילים להתמודדות:

חיבוק מחשבות בריאות

חשוב לראות את הדברים בפרספקטיבה. יש קשר הדוק בין הדרך שהאדם חושב ולרגשות שהוא חש. אם מחשבות של כישלון, שליליות ופסימיות משתלטות על החשיבה, האדם יתקשה להתמודד עם המצוקה. לעומת זאת אם האדם מחפש דרכי התמודדות חיוביות והגיוניות ולא חושב שהאירוע נראה כמו "סוף העולם שלו", מצבו הנפשי יישאר מאוזן יותר. למרות שקשיים יכולים להיות משמעותיים הדרך שאנו חושבים עליהם ומתייחסים אליהם, מאפשר לנו התמודדות טובה יותר.

לדוגמא אדם המתמודד עם קשיים כלכליים במשפחה. אם הוא אומר לעצמו (וגם למשפחה) שקיימת בעיה בניהול הכלכלי של המשפחה ויש לערוך תוכנית (בעצמו או בעזרת יועץ) הבראה כלכלית, הוא פועל בדרך של מחשבה בריאה ורואה דברים בפרספקטיבה הנכונה. אם הוא מחליט לקחת עוד הלוואה ולא משנה שום דבר בניהול הכלכלי (משתמשת בסכום ההלוואה לעוד נסיעה משפחתית) הוא לא פועל במחשבה בריאה. הימנעותו מהחלטה מטיבה לא פותרת את הסוגיה הכלכלית של המשפחה.

הכרה במציאויות החיים המשתנות. שינוי הינו חלק מן החיים וצריך לקבל שלפעמים מתרחשים דברים בלתי מתוכננים או בלתי נשלטים שהאדם לא יכול לשנותם. אם הוא מסתגל לרעיון של שינוי בלתי צפוי, הוא ימצא דרכים חדשות להתמודד עם המצב שהשתנה.

כתוצאה מאירועי 7-10-2023 נוצר מצב בו אנשים רבים פונו מבתיהם ונאלצו לשנות מקום מגורים, מקום עבודה, מסגרות לימוד של הילדים ואף מערכת יחסים עם הסביבה. אומנם מסגרות המדינה מנסות להגיש עזרה למפונים, עדיין נדרש מאמץ רב מהיחידים והמשפחות כדי להסתגל למצב החדש. ברור שחלק מהמפונים יפעילו מנגנוני התמודדות בריאים של "הכרה במציאות חיים משתנה" וישתלבו בדרך של השינוי, אבל חלק מהתושבים יישארו בהלם של השינוי ואי יציבות חייהם ויתקשו להסתגל.

שמירה על הסתכלות חיובית. למרות שקשה לשמור על פרספקטיבה חיובית כאשר עוברים אירועי חיים מורכבים, אפשר לחפש את ההזדמנות שנוצרה בעקבות הקושי. אפשר לכוון את ההתמודדות לפתרונות מתאימים יותר, בהם יש הכי הרבה סיכוי הצלחה והכי פחות נזק לאדם.

יציאה לפנסיה מהווה סיטואציה בה האדם צריך להתמודד עם מצב חדש בו הוא צריך להתמודד עם מחשבות כמו: כבר לא רוצים אותי, לא זוכרים אותי ותרומתי, נשכחתי , אני כבר לא חשוב וכו', לבין מחשבות כמו: אני אוכל לטייל יותר, אשנה כיוון עבודה, אראה יותר את הילדים ואת הנכדים ועוד. בדרך הראשונה החוסן הנפשי מתערער, לעומת זאת, בדרך השנייה יש שמירה על הסכלות חיובית ויצירת הזדמנות וכן המשך התפתחות.

חיזוק תעצומות הנפש. בזמני מצוקה כדאי לזכור ולהיזכר במצבים בעבר בהם האדם התמודד בהצלחה והתגבר. ניסיון העבר יכול ללמד אותנו על יכולתינו ולסייע בהתמודדות העכשווית.

כאשר בני זוג נפרדים רגשות של השפלה, כעס ועלבון יכולים להופיע ברקע של הפרידה. רגשות שליליים אלו נפוצים יותר אצל הנעזב. הצפה של מחשבות שליליות ושל פגיעות יכולים להוביל לתחושות דיכאון ואכזבה. התמקדות בזיכרונות העבר של יכולת ההתאהבות ושל היכולת להתרגש מיחסים , יחזקו את תעצומות הנפש של האדם ויתנו ביטחון שבעתיד עם האדם המתאים, תחושות אלו יחזרו ויוכלו להביא אושר מחודש.

מתן משמעות לחיים

מאז אירועי 7.10 ובזמן המלחמה, מהווים דוגמא מצוינת לכוח בעזרה לאחר. תושבי המדינה התמודדו עם המצוקה שהתעוררה בעקבות אירועים אלו עם גיוס כללי גם צבאי וגם אזרחי. אזרחים בכל הגילאים חיפשו איך ובמה להתנדב: מבישול אוכל עבור החיילים, איסוף בגדים עבור המפונים, מציאת מבנים חלופיים עבור מפונים, עזרה בקטיף בצפון ובדרום הארץ ועוד. רוח אחדות שטפה את העם ודרך זו עזרה ועוזרת בהתמודדות עם המצוקה הרבה שהתעוררה. עצם העשייה עזרה לשלוט טוב יותר על המצוקה, למצוא משמעות ולפעול באופן חיובי.

בגישה זו, אנשים מתמקדים בצורך להשיב לעצמם את התקווה, נתינת תוקף ומשמעות כשהם חווים מצבים מאתגרים. באמצעות אחיזה ובחינה עמוקה של האמונות ומערכות הערכים האישיות, ניתן לבנות חוסן נפשי, על מנת להתמודד עם זמנים מאתגרים.

למצוא משמעות דורש אומץ לנהל משא ומתן פנימי עם הכאוס החיצוני, במטרה למצוא תחושת ייעוד וכיוון שמתיישרים עם עקרונות וערכים אישיים. התמודדות זו חשובה לשמירה על חוסן נפשי ומשמשת כעוגן פסיכולוגי שעוזר לאנשים לשמור על יציבות, במיוחד כשהם מתמודדים עם תרחישים בלתי צפויים של החיים.

להרגיש כדי לצמוח

דרך זו מבוססת על התקדמות ביכולת להרגיש, גם בביטוי הרגשות וגם בהכרה ונתינת תוקף לתחושות הפנימיות. כשאנו מתקשים לבטא את אשר אנו מרגישים לרוב נתנהג את מה שלא נבטא במלים. לפעמים נחפש פתחי מילוט כמו שימוש באלכוהול או סמים כדי להקהות רגשות מטרידים ולטשטשם. הדרך בה נאפשר להרגיש כדי לצמוח מהווה קבלה, ביטוי ועיבוד של קשת המחשבות והרגשות המורכבים באופן שמאפשר את ריפויים.

טיפול רגשי (פסיכותרפיה, טיפול בשיחות) מחזק את היכולת להרגיש ולצמוח. במהלך הטיפול האדם מעלה זיכרונות, אירועים או מצבים המעוררים אצלו מתח נפשי. התהליך הטיפולי מאפשר לאדם להתבונן במצבים מורכבים אלו ולהבין את הרגשות המתעוררים. היכולת להביע רגשות אלו מחזק את התובנות של המטופל ומאפשר לו ויסות הרגשות ואיזון מחודש.

ביטוי מילולי של רגשות מאפשר בחינה מחודשת של הרגשות המוקצנים, באופן שיוביל לתובנות ולקבלת החלטות שאחרת עלולות להישאר מעורפלות. כך גם פעילויות שאינן מילוליות, כמו למשל פעילות יצירה אמנותית, האזנה למוסיקה מרגיעה או פעילות גופנית. פעילויות אלו מציעות מסלולים חלופיים לביטוי הרגשות שקשה לתפוס במילים ומספקות מוצא לביטוי אנרגיה רגשית.

פתיחות לאחרים

דרך זו דוגלת במעורבות בקשרים חברתיים, עם דגש על השתתפות בפעילויות קבוצתיות. היא מהווה טיפוח תחושת שייכות וביטחון וחיזוק קשרים חברתיים. תקשורת פעילה זו מאפשרת חלוקת חוויות ותחושות עם אחרים, הבעת הזדהות עם מצבי מצוקה של אחרים וקבלת תמיכה, מה שמאפשר לאנשים להתחזק ולחזק אחרים.

התנהלות זו מובילה לשיפור החוסן ולחיזוק תחושת השייכות והביטחון. דוגמא טובה מהווה ההתחברות של משפחות החטופים של מלחמת חרבות ברזל לידי קבוצה הפועלת ותומכת האחד בשני במטרתם המשותפת של החזרת החטופים הביתה.

פיתוח הדמיון והיצירתיות

ביטוי אמנותי ויצירתי הוא מנגנון התמודדות שמאפשר לאנשים להתגבר על קהות חושית, לבחון את רגשותיהם ולהביע אותם באופן מוחשי. בפעילויות כמו ציור, כתיבה, מוזיקה או ריקוד, אנשים יכולים לבטא את רגשותיהם ומחשבותיהם הפנימיות.

במקרים רבים, פעילויות יצירתיות מובילות להשגת תחושת הקלה ולקבלת תובנות שיתכן שלא ניתן היה להשיג בערוצי תקשורת אחרים.

דרך ביטוי זו מאפשרת לחקור את חוויות האדם מנקודת מבט אחרת. פעילות אמנותית מאפשרת יציאה מחוץ לתגובות הרגשיות המידיות והתבוננות על המצב מנקודת מבט יצירתית, מה שמוביל במקרים רבים לתובנות אישיות עמוקות ולשחרור רגשי.

רינה איבדה את בתה המתבגרת למחלת הסרטן. חברה טובה המליצה לה לקחת קורס פיסול וכך עשתה. בקורס זה מעבר לכך שגילתה כישרון חבוי בתוכה, היא ניתבה את האבל והאבדן ליצירתיות שעזרה לה מאד להתגבר על הדיכאון שחשה משך חודשים.

פעילות גופנית – ערוץ חיוני ופעיל

פעילות גופנית הינה דרך חשובה ומומלצת לכל הגילאים. היא משפרת את הרווחה הנפשית והפיזית. פעילויות כמו ריצה, שחיה, רכיבה על אופניים או יוגה מעודדות זרימת טבעית יותר של הגוף ושל הרוח. פעילות גופנית מאפשרת פיתוח חוסן נפשי והתמודדות עם מצוקה. ארגוני בריאות בעולם ממליצים, לכל הגילאים, פעילות אירובית בין 150-300 דקות לשבוע כדרך לשמור על בריאות גופנית ונפשית.

באופן דומה, משימות ארגוניות כמו ניקיון או גינון מספקות תחושה של שליטה והישג. כלים אלו יעילים להתמודדות עם חרדה ויוצרים חיזוק של החוסן הנפשי.

על כל אדם למצוא ולפתח את דרכי ההתמודדות המתאימות לו יותר. חשוב לא לוותר ולהימנע מתחושות תסכול כששיטות שעבדו אצל אחרים לא שיפרו אצלכם את החוסן הנפשי.

חוסן נפשי בקרב בני הגיל השלישי

חוסן נפשי בקרב בני הגיל השלישי מתבטא בעיקר ביכולת להתמודד עם האתגרים הייחודיים הנלווים להזדקנות. בגילאים מבוגרים, אנשים נוטים להתמודד עם מגוון גורמי לחץ הכוללים:

• בעיות בריאות
• אובדן של יקיריהם
• שינויים בסטטוס החברתי
• ירידה בניידות או העצמאות.
• קשיים כלכליים ואובדן הכנסה אחרי יציאה לגמלאות

עם זאת, בני הגיל השלישי עם חוסן נפשי מפותח מסוגלים להתמודד טוב יותר עם אתגרים אלו. חוסן זה מתפתח לאורך החיים וכולל חוויות מגוונות, התמודדות עם מצוקות ולמידה מתוכם, ופיתוח אסטרטגיות המאפשרות להם לשמור על השקפה חיובית.

טיפוח החוסן הנפשי אצל בני הגיל השלישי קשור היטב לרווחתם הכללית ולאיכות חייהם. כאמור הקפדה על שיטות כמו מיינדפולנס, פעילות גופנית קבועה והמשך למידת תחומים חדשים, משפיעים באופן משמעותי על בריאותם הנפשית.

פעילויות אלו מאפשרות לשמור על תפקוד מוחי תקין ומסייעות בטיפוח תחושת מטרה ושייכות, שהם המרכיבים חשובים לחוסן הנפשי. היכולת להסתגל לשינויים, למצוא מקורות חדשים של שמחה והגשמה, ולהתמודד עם מצוקות החיים בפרספקטיבה מאוזנת הם סימני ההיכר של בני הגיל השלישי בעלי כוח נפשי איתן.

החוסן של הגיל השלישי משמש לא רק כנכס אישי של האדם, אלא גם כמקור של השראה והכוונה לדורות הצעירים.

חוסן נפשי בקרב ניצולי שואה

חוסן נפשי בקרב ניצולי שואה מגלם עדות עמוקה ליכולתה של הרוח האנושית להתגבר על מצוקה שהדעת לא יכולה לסבול. לאחר שהניצולים עברו אכזריות קיצונית, אובדן וטראומה, חלקם הציגו ומציגים דוגמאות יוצאות דופן של חוזק פסיכולוגי וכושר הסתגלות.

חוסן זה מבוסס על שילוב של מנגנונים פסיכולוגיים, תמיכה חברתית ורצון בלתי נלאה למצוא משמעות ומטרה בחיים למרות זוועות העבר.

ניתוב הסבל לאפיקים חיוביים

ניצולים רבים התמקדו בבניית חיים מלאים, מלאי משמעות ותקווה לעתיד, למרות סבל העבר. מביניהם יש כאלה שניתבו את החוויות הטראומטיות שלהם לפעילויות חיוביות, כמו למשל לחימה לזכויות אדם, מתן עדויות על פושעי המלחמה, חינוך אחרים לסכנות של שנאת חינם וחוסר סובלנות לשונה, כל זאת למרות סבל העבר.

יכולתם לשמור על תקווה, לטפח חיים חברתיים ולבנות תחושת זהות ושייכות מדגישה את הרב-גוניות של החוסן כתופעה אישית וקולקטיבית. החוסן שהפגינו וממשיכים להפגין ניצולי השואה מציע היום תובנות מדהימות הנוגעות לכוח הסיבולת האנושית והיכולת להירפא.

עם זאת יש לציין שרבים מהניצולים לא הצליחו לשקם את חוסנם הנפשי והפיזי וטראומת השואה נשארה והשפיעה על כל מישורי חייהם כל עוד הם היו בחיים.

החוסן של ניצולי השואה מהווה נושא למחקרים ודיונים רבים בתחומי הפסיכולוגיה, ההיסטוריה ומדעי החברה. חוקרים בדקו את האופן בו ניצולים התמודדו עם טראומה, אובדן ושיקום חייהם לאחר השואה.

נושאים עיקריים למחקר התמקדו בבחינת תפקיד התמיכה החברתית, היבטים תרבותיים ודתיים, ובניית משמעות מתוך סבל. זאת, למרות הצלקות העמוקות שהותירו חוויותיהם. ניצולים רבים הצליחו לבנות חיים מוצלחים, לבנות משפחות, ליצור קשרים עמוקים ומשמעותיים ולתרום באופן משמעותי לקהילותיהם.

הסיפורים שלהם משמשים תזכורת חשובה לאפשרויות ההחלמה והצמיחה גם לאחר טראומה עמוקה, ומציעים תקווה והדרכה לאנשים המתמודדים עם מצוקה על כל צורותיה. מורשתם של ניצולי השואה ממשיכה לעודד את הדורות הבאים לטפח חוסן, לאמץ את אפשרויות החיים וההמשכיות ולזכור את חשיבות החוסן בהתפתחות האנושית.

המפגש שבין הפסיכולוגיה והביולוגיה של החוסן הנפשי

כבר התייחסנו לעובדה שמצבי דחק הם חלק מהחיים הרגילים שלנו, אבל לא כולנו מגיבים באותה צורה למצבי דחק דומים. חלק מהאנשים יכולים להגיב לטראומה ודחק עם פגיעה נפשית ותפקודית הנמשכת כל החיים. אחרים מגיבים לאותם המצבים עם תגובות מתונות יותר ואפילו מתפתחים רוחנית ונפשית בעקבות אירוע הדחק. מה קובע שהשונות בין התגובות תהיה רחבה כל כך? במאמר סקירה נרחב על נושא הנוירוביולוגיה של החוסן הנפשי, מנסים קטומס ושותפיו (2019) לתת תשובה לשאלות הללו.

לפי אותה סקירה המערכות הביולוגיות החשובות בתגובה לדחק הן מערכת העצבים האוטונומית והמערכת האחראית על הפרשת הורמון בשם קורטיזול. שתי מערכות אלו מופעלות במקביל מול מצבי דחק. מערכת העצבים האוטונומית גורמת להפרשת חומר ביולוגי בשם אפינפרין שביחד עם הקורטיזול, הם צמד של הפרשות גופניות המכינות את הגוף להתמודדות עם מצבי דחק.

גובה התגובה הפיזיולוגית לדחק מושפעת מהרבה גורמים, גורמים כמו עוצמת הדחק, משך האירוע, ממבנה האישיות של האדם והרקע האישי וההתפתחותי שלו. תגובתיות מוגברת ומתמשכת של מערכות אלו נקשר להופעה של מצבים נפשיים כמו דיכאון וחרדה וגם כרקע למחלות גופניות. מחקרים מצאו שרמת החוסן של אנשים משפיע על התגובתיות של מערכות אלו. אנשים מרקע התפתחותי מאוזן ואופי חיובי (אופטימיות) נוטים פחות לתגובות ממושכות של מערכת זו.

לעומת זאת, אנשים עם נטייה להתמודדות פסיבית עם מצבי דחק או עם נטייה להיכנס לייאוש רגשי, נוטים להישאר במצב של ערנות מוגברת של מערכות אלו, ערנות מוגברת זאת מגבירה את הרגישות לתגובות פוסט טראומטיות.

לפי קטומה ושותפיו ישנם מערכות רבות נוספות, כולל המערכת הלימבית במוח, שמעורבות באופן הדוק עם תגובות הסטרס. הסבר מקיף של אותן המערכות אינו מתאים למאמר זה. הבנת התגובה של מערכת העצבים האוטונומית ושל הקורטיזול מספיקה כדי לחזק את הקשר שבין אירועי דחק, אישיות האדם, תפקוד המוח, תפקוד הגוף והחוסן הנפשי.

PSYCHIC NUMBING – קהות נפשית והקשר לפוסט טראומה

קהות רגשית משמשת כמנגנון הגנה פסיכולוגי, המסייע לנפגעים להתמודד עם הלחץ והטראומה באמצעות ניתוק מרגשותיהם. מנגנון הגנה זה מאפשר להמשיך עם חיי היומיום מבלי שהרגשות העזים הנקשרים לזיכרונות הטראומטיים ישבשו את יכולת התפקוד שלהם.

במלחמה מנגנון זה מאפשר לחיילים לשרוד ולהילחם מבלי להתפרק מהחוויות הקשות שהם חווים.

יחד עם זאת, למרות ההקלה הזמנית בכאב לכאורה, קהות נפשית עלולה להפריע לתהליך הריפוי מכיוון שהיא משפיעה על היכולת להתחבר לאחרים, ליהנות מהחיים וליצור חוויות רגשיות משמעותיות. הניתוק אינו מוגבל לרגשות שליליים, אלא עשוי להתרחב גם לרגשות חיוביים, מה שמוביל לתחושה מתפשטת של ניתוק וריקנות.

הקשר המורכב בין התגובות המגנות על הנפש מפני טראומה – לבין ההשלכות ארוכות הטווח

התמודדות עם קהות נפשית בתוך מסגרות טיפוליות כרוכה בשילוב מחודש וזהיר של החוויות הרגשיות, במטרה לסייע לאנשים במצב זה להתעמת בבטחה עם פחדים ולעבד את הטראומה מבלי לחוות מצוקה עמוקה.

השיטה הטיפולית של מיינדפולנס, ויסות רגשי וחשיפה לזיכרונות טראומטיים בסביבה מבוקרת ותומכת, יעילה בהתגברות על קהות נפשית. גישה זו מציבה את המטרה של השבת היכולת לחוות מגוון שלם של רגשות, כולל רגשות הקשורות לטראומה. במסגרת תומכת האדם יכול לחוות את מגוון הרגשות הקשורות לטראומה בלי תחושת קהות או איום על השלמות הפסיכולוגית של האדם.

קהות רגשית בהפרעת דחק פוסט טראומטית: כיווני מחקר נוכחיים ועתידיים

קהות רגשית היא היבט עיקרי של הפרעת דחק פוסט טראומטית. במחקר שנערך על ידי מדענים מטעם National Institutes of Health (NIH) (המכונים הלאומיים לבריאות), באפריל 2002, נבחנו האופנים שמובילים אנשים לתגובות רגשיות לטראומה. המחקר הציג גם רעיונות שמסבירים את המושג קהות רגשית.

המדענים בחנו שיטה חדשה לחשיבה על האופן שבו אנשים מתמודדים עם רגשותיהם בעקבות טראומה. ממצאי המחקר הראו שטראומה עלולה להוביל לרגשות חזקים מאוד כמו פחד, אימה וחרדה, שיכולים להימשך זמן רב מאוד ולהשפיע רבות על האדם.

המחקר הראה שאנשים עם פוסט טראומה עדיין יכולים לחוות ולהפגין את כל קשת הרגשות שהיו להם לפני האירוע הטראומטי. מסקנת המחקר היא שאנשים עם PTSD אינם "קהים רגשיים" בשל הטראומה שלהם.

המדענים מאמינים שאנשים אלו רגישים מאוד לרגשות שליליים. כלומר, הם זקוקים לחוויות חיוביות חזקות יותר כדי להרגיש ולבטא רגשות חיוביים אחרים כמו פעם, לפני הטראומה. בנקודה זו, פרופסור גרינהאוס מסייע למטופלים להתמודד עם מצבי קהות נפשית באמצעות כלים יעילים, שמוצגים בפרק הבא.

איך מחזקים חוסן נפשי בקליניקה של פרופסור גרינהאוס

קהות נפשית הנובעת מפוסט טראומה עלולה להימשך זמן רב ולגרום לנזק נפשי חמור. ההשלכות מתרחשות במיוחד לאחר תרחישי מלחמות, תאונות או התעללות. התחלת טיפול בשלב מוקדם מסייעת להפחתת הסבל, והמטרה היא לסייע לאנשים לחזור ולתפקד היטב בחייהם. בתחילה, הטיפול עשוי לכלול טיפולים בדיבור ולעיתים תוכנית הטיפול תשלב גם טיפול תרופתי או טיפולים מתקדמים כמו גרייה מגנטית או טיפול בקטמין.

מטרת הטיפול היא למנוע החמרה של קהות נפשית שתתפתח לחרדה חמורה. ברוב המקרים, ומעבר לטיפול בשיחות, תכנית הטיפול תכלול גם תרגילי מיינדפולנס, מדיטציה, דמיון מודרך ותרגילי הרפיה. אם מופיעים תסמינים נוספים של PTSD מורכב כמו דיכאון, חרדה או קשיי שינה, יש לשלב טיפול תרופתי מותאם לתופעות.

בקליניקה של פרופסור גרינהאוס, תוכנית הטיפול מתמקדת בטיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT), כגישה יעילה להפחתת תסמיני קהות נפשית שעשויים להופיע לאחר טראומה.

סיכום

במאמר זה פתחתי את נושא החוסן הנפשי והחשיבות שלו בהתמודדות עם המצוקות של החיים. התייחסנו לעובדה שחוסן נפשי הוא בחלקו מולד אבל גם ניתן לחוזקו ולפתחו במהלך החיים. הרחבתי על שיטות שונות שמסייעות לפתח את החוסן הנפשי. בהמשך התייחסתי לסוגיות ממוקדות של החוסן כמו חוסן בגיל השלישי ובאוכלוסייה של ניצולי שואה.

בקליניקה של פרופסור גרינהאוס ניתן דגש על פיתוח החוסן הנפשי דרך שיטות של טיפול נפשי ושל טיפול תרופתי. אין ספק שמטופלים פסיכיאטרים מתחזקים עם עבודה מכוונת לפיתוח החוסן הנפשי.

מקורות

1. BUILDING YOUR RESILIENCE AMERICAN PSYCHOLOGICAL ASSOCIATION

2.להד (2006) חוסן המודל הרב ממדי.

3. Neurobiology of Resilience: Interface Between Mind and Body. Cathoma et al 2019

The post חוסן נפשי: הדרך לבניית החוסן הנפשי appeared first on פרופסור לאון גרינהאוס.

כותב המאמר: פרופסור לאון גרינהאוס

טראומה היא תופעה אנושית מורכבת מבחינה פסיכולוגית ורגשית. לטראומה נפשית השפעות רבות על החיים של האדם. במאמר זה נסקרים הסוגים השונים של טראומה והמאפיינים העמוקים שלה. במהלך המאמר יש התייחסות להשפעות המטלטלות של אירועים טראומטיים חמורים ועד להשפעות המתמשכות של טראומה כרונית ופוסט טראומה.

פרופסור לאון גרינהאוס, פסיכיאטר עם התמחות בינלאומית לטיפולים בדיכאון ובחרדה, בוחן את הביטויים המגוונים של חוויה אישית עמוקה זו, ומציג את הדרכים היעילות ביותר לטיפול והתמודדות.

כדי להתמודד היטב עם טראומה ולטפל בה נכון, חשוב להבין את הממדים הפסיכולוגיים, הרגשיים והפיזיולוגים שלה. חוויות טראומטיות, בין אם הן נובעות מתקרית בודדת או מחשיפה ממושכת, משבשות את שיווי המשקל העדין של הרווחה הנפשית והרגשית, ולכן חשוב לקבל את הטיפול המתאים.

הנקודה שחשוב להפנים היא שמעבר להשפעות ולהשלכות על הסובלים מטראומה, היא עלולה להשפיע גם על רופאים, צוותי רפואה אחרים, מערכות יחסים, קהילות ודורות. אצל כל אדם, המוח מעבד אירועים טראומטיים באופנים שונים, וההשלכות של תגובות ההסתגלות לטראומה עלולות להיות ארוכות טווח.

כאן נכנסת לתמונה הפרעת דחק פוסט טראומה (PTSD) ומצבי בריאות נפשיים אחרים הקשורים, שעלולים להתעורר אם לא מטפלים בטראומה באופן מקצועי, יסודי ומקיף. הטיפול המוצע ב'מיינד קליניק' מספק תקווה והדרכה לסובלים ולתומכים בהם, ופרופסור גרינהאוס מלווה אתכם לאורך כל הדרך.

מהי טראומה נפשית

טראומה, במובן הרחב שלה, היא תגובה פסיכולוגית לאירועים מאד קשים שנחווים. מצב זה עלול לנבוע מחוויות שפוגעות רגשית או פיזית עם השפעות שליליות ארוכות טווח על התפקוד והרווחה הנפשית, הפיזית, החברתית, הרגשית או הרוחנית.

בבסיסה, טראומה משבשת את תחושת הביטחון, והסובלים ממנה עלולים להרגיש שהעולם הוא מקום מסוכן ובלתי צפוי.

סוגים שונים של אירועים יכולים לעורר טראומה

כל אדם עלול לפתח טראומה כתוצאה מגורמים ואירועים שונים, כמו למשל:

• תקריות חמורות כמו התקפות טרור. מלחמה
• אסונות טבע
• תאונות חמורות
• תקיפות אישיות פתאומיות ואלימות כמו תקיפה מינית או שוד.

כל אחד מהאירועים הללו עלול לגרום לקורבנות לתחושת הצפה רגשית, בידוד וחרדה מוגברת. כך, לדוגמא, אירועי טרור, כמו הפצצה או ירי המוני, מלחמה, משפיעים על הקורבנות ועלולים ליצור אווירה מתפשטת של פחד וחוסר ביטחון גם באוכלוסייה רחבה יותר.

באופן דומה, תקיפה מינית וחשיפה לאלימות פיזית עלולות להוביל למצוקה פסיכולוגית עמוקה, ולנפץ את תחושת הביטחון והערך העצמי של הקורבן. בנוסף לאירועים חמורים אלו, ישנם גם מצבים טראומטיים כרוניים כמו חשיפה ממושכת למלחמה, התעללות או הזנחה.

ההשלכות הנרחבות וארוכות הטווח

נסיבות מתמשכות אלו עלולות להוביל לטראומה מורכבת, שעלולות להיות לה השלכות ארוכות טווח ונרחבות יותר. המלחמה בין ישראל לחמאס שפרצה ב-7.10.23, היא דוגמא למצב כזה. חשיפה מתמשכת לאיומים ולמציאות של מלחמה יכולה לגרום לתגובה טראומטית מתמשכת, שתשפיע על החיילים בחזית ומשפחותיהם, על האזרחים החיים בצל העימות, מי שנמצא בשבי והדואגים להם.

טראומה כזאת יכולה לחלחל לכל היבט בחיי היומיום, ולהשפיע על בריאות הנפש, מערכות יחסים ועל קהילות.

היווצרות הסוגים השונים של טראומה

טראומה נפשית הנובעת מאירוע בודד ומשמעותי מאופיינת לרוב בהשפעתה המיידית והעמוקה על מצבו הפסיכולוגי של האדם. טראומה מסוג זה יכולה להתרחש בעקבות מגוון אירועים – אונס, התעללות, פשע אלים או הישרדות מאסון טבע.

כך, לדוגמה, אדם ששרד רעידת אדמה הרסנית עלול לחוות פחד עז, חוסר אונים או אימה. תחושות אלו יכולות להימשך זמן רב לאחר האירוע, לשבש את חיי היומיום ואת בריאותו הנפשית. טראומה חמורה זו עלולה להוביל להפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD).

במצב זה, האדם משחזר ברציפות את האירוע הטראומטי באמצעות סיוטים ופלאשבקים, חווה חרדה קשה, ועשוי להימנע באופן אקטיבי ממצבים שמזכירים לו את הטראומה. האופי הפתאומי והעז של אירועים כאלה עלול להשאיר חותם מתמשך על הנפש, כך שללא תמיכה, סיוע וטיפול מקצועי, הסובלים מהטראומה יתקשו מאד להתמודד, להחלים וליהנות מחיים בריאים.

ההשלכות על המטפלים

טראומה נפשית יכולה להיות גם תוצאה של חשיפה מצטברת חוזרת ונשנית למצבי מצוקה. מצב זה שכיח במקצועות כמו שירותי בריאות. רופאים, אחיות ומטפלים מקצועיים, למשל, הנתקלים לעתים קרובות במצבים הכוללים מוות, פציעה קשה וסבל אנושי.

חשיפה מתמדת זו עלולה להוביל לטראומה משנית, שבה הטראומה לא נחווית ממקור ראשון, אלא באמצעות תהליך של הזדהות וטיפול במי שנפגע ישירות. הביטויים של טראומה משנית דומים לביטויים של טראומה ישירה, עם תסמינים כמו חרדה מוגברת, שחיקה וקהות רגשית.

מנגנון הגנה פסיכולוגי של רופאים ומטפלים

דוגמה לכך ניתן לראות אצל רופאי חדר מיון אשר לאחר התמודדות חוזרת עם מקרים קריטיים, עלולים למצוא את עצמם מותשים ומנותקים רגשית, כמנגנון הגנה פסיכולוגי מפני הזרם הבלתי פוסק של חוויות טראומטיות.

אנשי מקצוע אלו עלולים גם לחוות טראומטיזציה שילוחית, שבה הם מתחילים להפנים את המצוקה של המטופלים שלהם, מה שמוביל לשינויים בתפיסת עולמם ולירידה בתחושת הביטחון האישי והאמון אף שלהם באחרים.

עד עכשיו דיברנו על מאפייני הטראומה והאירועים שעלולים להוביל להיווצרותה. אבל כדי להבין את סוג הטיפול היעיל, חשוב להכיר את הגורמים לטראומה, כפי שהם מוצגים בסעיף הבא.

גורמים לטראומה

טראומה יכולה להיגרם ממגוון רחב של גורמים, שכל אחד מהם משתנה באופיו ובעוצמתו. כל אירוע או סדרת אירועים הנתפסים כמזיקים פיזית או רגשית או כאירועים מסכני חיים, עלולים להוביל לטראומה.

ניתן לסווג את הסיבות הללו באופן נרחב לחוויות אישיות ולגורמים סביבתיים או חברתיים. חוויות אישיות כוללות מפגשים ישירים עם אלימות, כגון תקיפה פיזית או מינית, אירועי טרור, שוד אלים, אונס או אובדן פתאומי של אדם אהוב.

כך, למשל, ניצולים מאירוע טבח עלולים לחוות טראומה עקב האיום המיידי על חייהם וההלם מהאירוע הבלתי צפוי. באופן דומה, קורבנות של תקיפה פיזית או מינית עלולים לסבול מטראומה עקב פגיעה עזה בביטחונם ובאוטונומיה שלהם.

גם לגורמים סביבתיים או חברתיים יש תפקיד משמעותי בגרימת טראומה

אלה כוללים מגורים באזור מוכה מלחמה, כמו למשל תושבי עוטף עזה, שחיים בצל השפעות הסכסוך המתמשך בין ישראל לחמאס. גם חייהם של תושבי הצפון מושפעים מהסכסוך בין ישראל לחיזבאללה. הללו עלולים לסבול מטראומה שמקורה בחשיפה המתמשכת לסכנה, לאובדן ולחוסר יציבות רגשית, פיזית וכלכלית.

וזה עוד לא הכול. טראומה יכולה לנבוע מחוויות פחות גלויות אך משפיעות באותה מידה כמו התעללות רגשית ארוכת טווח, הזנחה בילדות או התבגרות בתנאי עוני. מצבים אלו עלולים להוביל לטראומה מורכבת, המתפתחת עם הזמן ויכולה להשפיע על היכולת ליצור קשרים בריאים ולתפקד ביעילות בחיי היומיום.

כל אחד מהגורמים האקוטיים או הכרוניים, האישיים או הקולקטיביים, תורמים למאפיינים המגוונים של הטראומה ולהשפעתה העמוקה על יחידים וחברות.

הגורמים והמאפיינים של סוגי טראומה נוספים

טראומה משפיעה על כל אחד אחרת – גם על אלו שעברו את אותו אירוע מעיק. אבל קיימות קטגוריות מסוימות לטראומה, שיכולות לעזור בהבנת הגורמים והמאפיינים:

טראומה אקוטית (חריפה)

טראומה חריפה מתפתחת לאחר אירוע מסוכן בודד וקצר ברוב המקרים, כמו תאונת דרכים, שוד או תקיפה. הסימנים כוללים:

• עצבנות מוגברת
• בלבול
• שינויים בהתנהגות
• העדר הקפדה על היגיינה אישית
• חוסר מיקוד בעבודה או בלימודים
• נדודי שינה ובעיות שינה אחרות.

הגורמים לטראומה אקוטית הם אירוע חמור בודד, תקיפה, ומוות בנסיבות מחמירות של חיית מחמד או אדם אהוב. ההשפעות עשויות לכלול קהות חושים, תשישות, או ערנות מוגברת.

טראומה ממושכת

טראומה זו מתרחשת כאשר לאדם יש חשיפה חוזרת ונשנית למצבים טראומטיים או כאלה המתרחשים על פני זמן ממושך. הסימנים הם תחושות בושה, אשמה, חוסר ויסות רגשי, קשיים בזוגיות וקושי להתחבר לאנשים. הגורמים יכולים להיות התעללות ממושכת בילדות, התעללות מינית מתמשכת, או מצבי מלחמה או לחימה. כמו כן הזנחה עמוקה, טראומה רפואית, החזקה בשבי וילד שנאלץ לקחת על עצמו תפקיד של הורה לאורך זמן.

ההשפעות עשויות לכלול התפתחות של PTSD מורכב, שינויים באמונות ובהשקפת עולם, בעיות בזוגיות וניתוק מהאירוע הטראומטי. כולל אפיזודות דיסוציאטיביות, חוסר תקווה או ייאוש, וקושי במגעים אינטימיים או במתן אמון באנשים.

ההשפעות עשויות לכלול תחושות כעס, חרדה, חוסר אמון, דיכאון, קושי בקבלת החלטות וקושי בזיהוי, ביטוי וניהול רגשות.

טראומה היסטורית או בין דורית

סוג זה של טראומה משפיע בעיקר על אנשים שהתמודדו עם דיכוי או רצח עם לאורך זמן. טראומה מסוג זה יכולה לעבור לאורך דורות, ולהשפיע על צאצאיהם של אלה שחוו ישירות את האירועים הטראומטיים הראשוניים.

כל אחת מהסיבות הללו, בין אם חריפות או כרוניות, אישיות או קולקטיביות, תורמת לטבעה הרב-גוני של הטראומה ולהשפעתה העמוקה על יחידים וחברות, עם תסמינים שונים, שעליהם נדבר בסעיף הבא.

סימפטומים לטראומה

במקרים מסוימים, אירועים חמורים ועוצמתיים עלולים להאיץ תגובת טראומה, המשתנה מאדם לאדם.

ההבדלים מבוססים על גורמים כמו אופי האירוע, הגיל בו האדם חווה את האירוע הטראומתי ומנגנוני ההתמודדות הטבועים בו. תגובה טראומטית טיפוסית עשויה לכלול חלק מהתסמינים הבאים או את כולם:

זיכרונות מתמשכים שאינם רצוניים

זיכרונות מהטראומה מתבטאים בפלאשבקים לא רצוניים, סיוטים, או, אצל ילדים, דרך משחק. זיכרונות אלו מחיים בצורה חיה ומאיימת את האפיזודה הטראומטית, המתרחשת הן בזמן ערות והן בזמן שינה.

התחמקות מתזכורות, או 'טריגרים', הקשורים לטראומה

טריגרים אלו, שיכולים להיות צלילים, ריחות, תמונות או רמזים אחרים הקשורים לאירוע, מובילים לרוב להתנהגות של הימנעות שמשבשת את התפקוד היומיומי. לדוגמה, אדם עשוי לבחור ללכת או לנהוג במסלול ארוך יותר ליעדו, על מנת לעקוף את מיקום האירוע הטראומטי.

פעילות מוגברת של מערכת העצבים

תסמין זה נקרא ערנות מוגברת שמתבטאת בהפרעות שינה, בעיות ריכוז או היפראקטיביות של מערכת העיכול. מבחינה התנהגותית, תסמין זה עשוי להתבטא בעצבנות, התפרצויות כעס או תגובות פאניקה קיצוניות.

רגשות שליליים מתפשטים

כולל רגשות אשמה, בושה, ניתוק, חוסר עניין, בעיות אמון וקושי כללי לחוות רגשות חיוביים.

דיסוציאציה

זהו מנגנון הגנה נפוץ בטראומה הכרוך בניתוק בין התודעה לאירוע הטראומטי. מצב זה יכול להוביל לפערים בזיכרון לגבי האירוע או לרגעים של תחושת ניתוק מהגוף או תחושה של צפייה חיצונית מהצד על התנהלות החיים.

סומטיזציה

תסמינים פיזיים שמתרחשים ללא סיבה רפואית מובחנת, כגון כאבי ראש עזים עד מיגרנות, או אי נוחות בבטן.

בעיות ביחסים בינאישיים

תסמין זה מתבטא בניהול מערכות יחסים לא יציבות, קושי באינטימיות, שברוב המקרים מלוות בפחדים מנטישה או בסיכון מוגבר לקורבנות חוזרת ונשנית. תסמין זה מופיע בעיקר אצל אנשים שחוו טראומות שהתרחשו בשלבי התפתחות מוקדמים בילדותם.

שימו לב:

היעדר תסמינים אלו אינו מרמז שהאירוע הטראומטי היה חסר משמעות, ואף אינו שולל את הצורך בהתערבות טיפולית. טראומה יכולה להתבטא גם בדאגות אחרות לבריאות הנפש, כגון חרדה ודיכאון, ולכן הטיפול הנכון קריטי להשבת הרווחה הנפשית ואיכות החיים, כפי שנסביר בסעיף הבא.

דרכי טיפול בטראומה

פרופסור גרינהאוס מרכיב תוכנית טיפול אישית וממוקדת לכל מטופל, בהתאם לחומרת הטראומה, התסמינים וההשלכות. הטיפול בקליניקה של פרופסור גרינהאוס כולל שילוב של טיפול בשיחות וטיפול תרופתי. שילוב זה מאפשר לעזור למטופלים רבים. הטיפול התרופתי מותאם לתסמינים של המטופל, שעשויים לכלול דיכאון, חרדה או הפרעות שינה.

פסיכותרפיה ממוקדת טראומה על סוגיה, הינה השיטה הראשונית היעילה ביותר. אחד הטיפולים הפסיכותרפיים המוכרים והנפוץ ביותר בטראומה הוא טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT).

גישה טיפולית זו מתמקדת בשינוי דפוסי חשיבה ואמונות שליליות שהתפתחו כתוצאה מהחוויה הטראומטית. CBT עוזר לאנשים להבין ולנסח מחדש את מחשבותיהם, מה שמוביל לשינוי התגובות לזיכרונות טראומטיים. הארגון הקוגניטיבי המחודש, מסייע לאנשים לאתגר ולשנות אמונות לא מועילות הקשורות לטראומה, כגון רגשות אשמה או חוסר אונים.

טכניקות טיפול קוגניטיבי התנהגותי

גישת טיפול זו כרוכה בטכניקות כמו טיפול בחשיפה והתייחסות לתפיסות שהתפתחו עקב הטראומה. החשיפה מתבססת על התמודדות הדרגתית ושיטתית עם הפחדים והזיכרונות הקשורים לטראומה, בסביבה בטוחה ומבוקרת. תהליך זה עוזר להפחית את כוחם של זיכרונות אלו ואת החרדה הנלווית.

טיפולים יעילים נוספים לטראומה

EMDR (באנגלית Eye Movement Desensitization and Reprocessing) שיטה מקובלת לטיפול בטראומה נפשית המתבססת על איבוד מחדש של הטראומה בעזרת תנועות גלגלי העיניים והרפיה מתלווה.

מיינדפולנס וטכניקות הרפיה הן שיטות טיפול ממוקדות בטראומה שמסייעות להתמודדות עם סימפטומים של חרדה ועוררות יתר.

לחלק מהמטופלים מתאימה תוכנית טיפול תרופתי, במיוחד כאשר קיימים סימפטומים של דיכאון או חרדה חמורה.

ללא קשר לשיטת הטיפול הנבחרת, יש חשיבות עצומה לקבלת הטיפול. עם התמיכה והטיפול הנכונים, אנשים רבים יכולים להתאושש מטראומה ולהחזיר לעצמם תחושת שליטה על חייהם.

הבדלים בין טראומה לפוסט טראומה

טראומה ופוסט טראומה, על אף שהן קשורות באופן הדוק, מתייחסות לשלבים שונים של תגובתו של אדם לאירוע עוצמתי או משנה חיים. טראומה מתייחסת בדרך כלל לתגובה הפסיכולוגית והרגשית המיידית המתרחשת במהלך ומיד לאחר אירוע טראומטי.

בחשיפה לטראומה הראשונית, אנשים עשויים לחוות מגוון של רגשות עזים, כולל הלם, הכחשה, בלבול ופחד עז. תגובת 'הילחם או ברח' הטבעית של הגוף מופעלת, מה שמוביל לתסמינים גופניים כגון קצב לב מוגבר, רעד ונשימה מהירה. ההשפעה של טראומה היא רגשית ופיזיולוגית, שכן הגוף והנפש מנסים להתמודד עם הלחץ המכריע של האירוע.

האם אפשר להחלים מטראומה? התשובה היא כן!

אם אתם מעוניינים לקבל את התמיכה המקצועית, זה הזמן לפנות לפרופסור לאון גרינהאוס, פסיכיאטר מומחה לבריאות הנפש, שיסייע לכם עם תוכנית טיפול מותאמת אישית לחומרת הטראומה שלכם.

תוכנית הטיפול תסייע לכם להשיב את הביטחון העצמי ואת העוצמות הפנימיות שלכם, עם השפעות מתמשכות על תחומי חיים רבים, כך שתוכלו לחיות ללא הצל המאיים והמגביל של הטראומה.

The post טראומה – אבחון וטיפול בתופעה appeared first on פרופסור לאון גרינהאוס.

כותב המאמר: פרופסור לאון גרינהאוס

בשבועות האחרונים, הקהילה הפסיכיאטרית נמצאת במתקפה חסרת תקדים סביב סוגיית הקשירה והבידוד של החולים בבתי החולים הפסיכיאטריים. הדיווחים מתבססים על דו"ח שהוכן על ידי ארגון "בזכות" ודיווחים נוספים של חולים שעברו קשירה. אין ספק כי העדויות האישיות הן קשות ומעידות על החוויה הטראומטית שנגרמת למטופלים. מנגד, דיווחים מבתי חולים אשר מנסים להפחית את תופעת הקשירות מראים שבמקביל חלה עלייה חדה בפציעות חמורות של אנשי צוות ע"י המטופלים, עד כדי כך, שקשה לגייס כוח אדם מיומן למחלקות הסגורות. הנתונים הללו מראים שלא ניתן להסתכל על תופעת הקשירות בצורה ממוקדת וחד צדדית. במחלקות הסגורות השכיחות של התנהגות אלימה של מטופלים, היא גדולה יותר, הסיכון גדול יותר, מדובר בדילמות יום יומיות משמעותיות שקיימות בכל בית חולים פסיכיאטרי. הצורך בקשירה או בסגירת מאושפזים בחדר בידוד מתעורר במצבים קליניים מורכבים בהם קיימת סכנה ממשית לחולה עצמו כמו פגיעה, פציעה, תקיפה של מטופל את המטופלים האחרים או תקיפה של מטופל את המטפל. האלימות במחלקות הסגורות, שתופעת הקשירה הינה פועל יוצא ממנה, החמירה בשנים האחרונות. הדיווחים בעיתונות מטילים את האשמה בקשירות מיותרות וגם ממושכות על מנהלי מחלקות שלא עושים את עבודתם כפי שמצופה מהם, ועל צוות לא מיומן שמשתמש בקשירה ככלי להפחיד או להעניש מטופלים. אין דבר יותר רחוק מן האמת. הצוות הפסיכיאטרי לרוב פועל בצורה אתית ומוסרית, ומנסה לטפל בחולים במצב קשה בתנאים בלתי אפשריים. אז איך נוצרו תנאים בלתי אפשריים אלה? לדעתי מדובר בהזנחה רבת שנים של המערכת הפסיכיאטרית בישראל.

מדיניות הבריאות בישראל ב- 20 השנים האחרונות הובלה על ידי המוטו "פחות משאבים לפסיכיאטריה זה יותר טוב". בשנים אלו התרחשו שינויים מרחיקי לכת בפסיכיאטריה, נסגרו מחלקות כרוניות והחולים הועברו למגורים בקהילה. הפסיכיאטריה החלה להתנהל תחת התוספת השלישית לחוק הבריאות הממלכתי. האם שינויים אלו הובילו לשינוי המיוחל? התשובה האמיצה היא שלילית. שינויים אלו ובמיוחד בתוך בתי החולים הפסיכיאטריים, הובילו למצב הקיים היום.

מדוע אני חושב כך?

1. התנאים הפיזיים בבתי החולים ובמיוחד של המחלקות הסגורות. ההשקעה בתשתיות בבתי חולים פסיכיאטריים, אשר עליה אחראי משרד הבריאות, הייתה נמוכה מאוד בעשרים השנים האחרונות ורחוקה מהמצב המקביל בבתי חולים הכלליים. בנוסף, בתי חולים כלליים יכולים לגייס כספים ממקורות שונים (כמו אגודות ידידים וקרן מחקרים) פרט לתקציב המדינה. בתי החולים הפסיכיאטריים לא זוכים לאפשרות זו והמדינה מגבילה אותם ביכולתם לגייס כספים מחוץ לתקציב השנתי. כתוצאה מכך שינויים מבניים חיוניים נדחים או שבנייתם נמשכת הרבה מעבר למקובל. בשנים האחרונות הפערים הפיזיים בין בתי חולים פסיכיאטריים ובתי חולים כלליים רק הלך והחמיר.

2. הפנייה של חולים בהוראת בית משפט להערכה ואשפוז במחלקות פסיכיאטריות. כתוצאה מכך, התפוסה במחלקות הפסיכיאטריות הסגורות מגיעה לעיתים לאחוזים רבים מעל המקובל. אין ספק כי תפוסה זו, בשילוב המצב הירוד של המבנים, תורם רבות לעלייה במקרי האלימות כלפי הצוות במחלקות ועל הצורך בקשירה ושימוש בחדרי בידוד.

3. החמרה של היחס בין מספר המאושפזים לכמות אנשי הצוות במחלקות האשפוז. היחס בין כמות החולים למספר אנשי צוות החמיר מאוד בשנים האחרונות. הדבר בולט באופן מיוחד ביחס של הצוות הפרה רפואי (כגון פסיכולוגים, מרפאים בעיסוק, עובדים סוציאליים, מדריכים, ועוד). דבר זה גורם לכך שאין הרבה מה להציע למטופלים במחלקות מעבר לטיפול התרופתי והסיעודי. טיפול בשיחות, פגישות עם משפחות וכו' הפכו למחזה נדיר במחלקות האשפוז. אם נבדוק באילו שעות עולה כמות מקרי הקשירות, ניתן בקלות להסיק ששעות הערב והלילה מיועדות לאירועים חריגים ואלימים. מדוע? היות ומספר אנשי הצוות המטפל לעומת מספר המאושפזים קטן עוד יותר.

אלו רק חלק מהסיבות שיכולות לשפוך אור על תופעת האלימות במחלקות הסגורות ובעקבות זאת, על תופעת הקשירות והשימוש הנרחב בחדרי בידוד ובכלל על מצוקתה של מערכת בריאות הנפש.

משרד הבריאות הקים וועדה שתפקידה לבדוק את נושא השימוש בקשירות ובחדרי בידוד במחלקות הסגורות בבתי החולים הפסיכיאטריים. חשוב שהוועדה תבדוק את התנהלות בתי החולים הפסיכיאטריים ותגיע למסקנות כיצד ניתן לשפר ולקדם את תפקודם. רפואה מודרנית ואחראית חייבת לבצע בקרה עצמית באופן שוטף. אך השאלה היא האם משרד הבריאות יכול לבדוק את עצמו? בתי החולים הפסיכיאטרים הגיעו לנקודת השבר כיום עקב מדיניות משרד הבריאות, רבת השנים, שלא נתנה מענה לצרכים המשתנים של המערכת הפסיכיאטרית.

לעניות דעתי, רק וועדה עצמאית, בלתי תלויה אשר תבחן במקביל את קובעי המדיניות ואת מבצעי המדיניות, תצליח להוביל לשינוי מהותי ולא רק קוסמטי. צריך לזכור שבתי החולים הפסיכיאטריים זקוקים לעזרה מידית, באמצעות הזרמה מהירה של תקציבים שיאפשרו שיפור מבני בתי החולים וגיוס כוח אדם רב מקצועי שיאפשר טיפול נכון לאוכלוסייה מורכבת זו. זה האתגר הראשון והכי מרכזי שעומד היום בפני משרד הבריאות.

The post קשירה ובידוד של חולים פסיכיאטריים- מבט אחר appeared first on פרופסור לאון גרינהאוס.

מסע זוגי מרומנטיקה לאינטימיות

ליאורה גרינהאוס , מטפלת זוגית ומשפחתית בכירה, כתבה לאחרונה ספר על מסע זוגי מרומנטיקה לאינטימיות , בו היא מעלה על הכתב את הניסיון רב השנים שלה בתחום הטיפול הזוגי והמשפחתי. ליאורה נשואה ללאון קרוב ל- 40 שנה, ושניהם מדברים על הספר, על הזוגיות שלהם, על ההשפעה של הסביבה (המשפחה הגרעינית והמורחבת, ההורים, חברים, בית ספר, ועוד) על המצב הנפשי של האדם. לאון גרינהאוס הינו רופא, פרופסור לפסיכיאטריה, שמטפל באוכלוסייה הסובלת מקשיים נפשיים ונזקקת לטיפולים תרופתיים, של גרייה מגנטית, ועוד. גם במקרים אלו, אומר פרופ' גרינהאוס, המרכיבים הסביבתיים – חשובים ביותר להבינם . כאשר אדם חולה במחלה פסיכיאטרית כל סביבתו מושפעת. יש צורך לתת התייחסות רבה לסביבה כחלק מהטיפול הנפשי. בנוסף, אומר פרופ' גרינהאוס, יש לקשיים הסביבתיים המוקדמים השפעה מכרעת בהתפתחותן של מחלות פסיכיאטריות. טיפול כוללני חייב התייחסות לגורמים ההתפתחותיים האלו.

ליאורה גרינהאוס, MSW, הינה מטפלת זוגית ומשפחתית עם ניסיון של מעל 30 שנה. היא יושבת ראש משותפת של עמותת אימגו ישראל של מטפלי אימגו לזוגות , והספר שהיא כתבה נותן מבט עמוק להבנת הזוגיות וההתנהלות של כל אחד מבני הזוג בקשר הזוגי . היא מחברת את ההתפתחות הפסיכולוגית של האדם, הקשר הראשוני שלו עם הדמויות ההוריות, להבנת הבחירה הזוגית,  ומקורם  של הקשיים בחיים הזוגיים. היא מאפשרת בספרה ללמוד באופן מעשי כיצד להשתמש בתסכולים כמקור לצמיחה והדרך שניתן לעשות כדי לקדם את הבריאות הפסיכולוגית האישית והזוגית . בספרה "מסע זוגי מרומנטיקה לאינטימיות", היא כותבת על שיטת האימגו לטיפול זוגי, שיטה המשתמשת בכלים ייחודיים של דיאלוג, לייצר ביטחון ואינטימיות הדדית בין השניים. דרך הדוגמאות הרבות שהיא מביאה והתרגילים שהיא מציעה לעשות, היא נותנת בסיס ותיקווה לחיים זוגיים מרפאים ומספקים יותר.

בראיון שהסריטה וערכו גליה פז מתייחסים ליאורה ולאון גרינהאוס לחיים האישיים שלהם והמסע הזוגי אותו הם עברו, איך הזוגיות שלהם התפתחה במשך השנים לחיים משותפים טובים ומרפאים. הם מביאים דוגמאות של הקשיים שהם היו צריכים להתגבר עליהם ועל הדרך הבטוחה לריפוי ששיטת טיפול אימגו אפשרה להם.

ובנוסף, הספר מתייחס להעברה הבין דורית והרב דורית של התפיסות הפסיכולוגיות במשפחה , דרכי ההתנהלות וההתמודדות בתוכה , הנורמות התנהגותיות, דפוסי ההיקשרות,  שעוברים מדור לדור, הרבה פעמים בצורה לא מודעת. בספר, ליאורה מביאה מקרה מרתק בו היא הצליחה לראות במהלך ראיונות ודיאלוגים ממשיים עם 3 דורות של נשים במשפחה , איך ההתייחסות לזוגיות עוברת בצורה לא ממש מודעת בין נשות המשפחה הרב דורית . כאשר נורמות אלו נעשות מודעות ,לאדם קיימת אפשרות לבחירה ושינוי של המורשת בחלקיה היותר אוטומטיים, ככה שבאופן מודע זה יוצר כר נרחב לגדילה , התפתחות ודיפרנציאציה מהמורשת המכתיבה. כך, חיי הילדים ועתידם, יכולים להשתנות אף הם. 

The post מסע זוגי מרומנטיקה לאינטימיות appeared first on פרופסור לאון גרינהאוס.

מחפש פסיכיאטר בתל אביב?

המרכז לטיפול מתקדמים מיינד קליניק בהנהלת פרופסור לאון גרינהאוס פסיכיאטר מומחה לטיפול בחרדה ודיכאון, מאניה דיפרסיה, סכיזופרניה טיפול בקטמין ומומחה בחוות דעת פסיכיאטריות.

מטופלים הפונים למיינד קליניק יתקבלו להערכה ראשונית מקיפה על ידי פרופ' גרינהאוס שכבר בביקור הראשון יתווה את הקו הטיפולי המתאים ביותר למטופל. קו טיפולי זה יכול לכלול טיפול תרופתי מותאם בצורה אישית, הפנייה לטיפול פסיכותרפי, טיפול בגרייה מגנטית למוח- Deep TMS– או הפנייה לטיפול בקטמין במצבים של דיכאון או תסמונת פוסט טראומטית עמידים לטיפול. במצבים קליניים מתאימים פרופ' גרינהאוס יציע למטופל לבצע בדיקה פרמקוגנטית (בדקת רוק להתאמה של טיפול תרופתי) שיכולה לסייע בבחירה עבור המטופל של התרופות מתאימות יותר ושיגרמו לפחות תופעות לוואי.  

אם אתם זקוקים לטיפול על ידי פסיכיאטר בתל אביב, במרכז מיינד קליניק ניתנים מגוון הטיפולים הפסיכיאטרים והפסיכולוגים למתמודדים עם הקושי במקום אחד. במסגרת קליניקה מודרנית, נינוחה ועם סודיות רפואית מובטחת. הקליניקה ממוקמת במרכז תל אביב מול כיכר רבין עם גישה נוחה לתחבורה ציבורית.

לפי סטטיסטיקות של משרד הבריאות כ-20% מהאוכלוסייה תדווח על מצבים פסיכיאטרים הדורשים התייחסות טיפולית. המצבים הקליניים בפסיכיאטרי כמו מצבי חרדה, דיכאון, הפרעה ביפולרית, פסיכוזות, תסמונת פוסט-טראומטית, פוביות, ועוד מובילות לסבל נפשי רב ולפגיעה תפקודית משמעותית. כמו כן, בני הזוג והמשפחות של המטופלים, נמצאים באותה מערבולת וזקוקים לעיתים לתמיכה והכוונה איך להתמודד עם המצב המורכב שנוצר. חלק נוסף של האוכלוסייה ימצא במשבר פסיכולוגי אישי כתוצאה מאירועי חיים שליליים כמו מוות של אנשים יקרים להם, קשיי פרנסה, קונפליקטים זוגיים או של הורות, כישלונות בהתפתחות מקצועית, ועוד. טיפול פסיכיאטרי נכון ומדייק וטיפול פסיכותרפי-רגשי יכול לסייע רבות בהתגברות של מצבים אלו ומניעת הופעתם בעתיד.

התמקצעות של פרופסור לאון גרינהאוס

פרופ' גרינהאוס רכש את ניסיונו הקליני הרחב בישראל ובארצות הברית שם הוא ניהל מחלקת מחקר של מחלות מצב הרוח. במהלך השנים הוא התמקצע בטיפול התרופתי והסומטי של מצבים פסיכיאטרים מורכבים. בישראל הוא בין הדמויות המקצועיות המובילות שהביא את הטיפול בגרייה מגנטית- Deep TMS לקליניקה הפסיכיאטרית. שיטות של גרייה מוחית הם דרך חדשה בטיפול של מצבים של חרדה, דיכאון, תסמונת אובססיבית קומפולסיבית-OCD, ועוד. טיפולים אלו יכולים להינתן לבדם ללא תוספת תרופתית או בשילוב עם תרופות. השילוב של גרייה מוחית טיפולית וטיפול תרופתי מצליח לעיתים קרובות לטפל במטופלים רבים אשר טיפול תרופתי בלבד סייע רק באופן חלקי.  

טיפול נוסף שמתבצע במיינד קליניק בשיתוף צמוד עם המרכז הרפואי אסותא רמת החייל הוא הטיפול בקטמין באינפוזיה. טיפול זה הוא חדשני ומיועד לאנשים עם דיכאון או תסמונת פוסט-טראומטית שלא הגיבו לטיפולים אחרים. משרד הבריאות אישר לפרופ' גרינהאוס לבצע את הטיפולים של קטמין לפי פרוטוקול טיפולי מיוחד שהוא פיתח.

צרכים טיפוליים נוספים שיכולים לקבל מענה דרך מיינד קליניק ופרופ' גרינהאוס הם: ביקורי בית למקרים שלא מסוגלים להגיע לקליניקה, עריכת חוות דעת מקצועית בתחומים משפטיים או של ביטוח הלאומי, ומתן דעה מקצועית שנייה למטפלים שזקוקים להערכה מקצועית מעמיקה נוספת. 

The post מחפש פסיכיאטר בתל אביב appeared first on פרופסור לאון גרינהאוס.

אם יש משהו שאפשר לומר על העידן שבו אנחנו חיים זה שכולנו נמצאים בלחץ מתמיד וכל אחד מאיתנו מגיב לכך בצורה שונה. מעבר לכך שיש אנשים שמתפקדים טוב יותר או פחות במצבי לחץ, יש גם אנשים שזה עלול להוביל אותם לתגובות קיצוניות יותר כמו דיכאון, ייאוש וכדומה. השאלה האמיתית היא לא רק למה זה קורה אלא גם איך אפשר להתמודד עם המצב, שכן העניין עלול לפגוע באיכות החיים של האדם הסובל מהתופעה. מדיטציה באזור תל אביב אומנם גוזלת לנו זמן אך היא יכולה להרגיע אותנו ולגרום לנו לראות את העולם בצורה אחרת, אז למה שלא תנסו את זה גם אתם?

איפה כדאי לעשות מדיטציה בתל אביב או טיפולים אחרים להירגעות?

בין אם אתם חושבים היום על מדיטציה בתל אביב בתור פתרון טוב ובין אם אתם חושבים על פגישה עם פסיכיאטר מומחה, כדאי לדעת: יש הרבה אנשי מקצוע שיוכלו לקבל אתכם, לסייע לכם ולהציע לכם שיטות טיפול שונות. ממש כפי שמדיטציה באזור תל אביב לא יכולה להתאים לכולם כך גם לא כל טיפול אחר יוכל להיות מושלם עבור כל בעיה או קושי שממנו אתם סובלים. כמו כן, לכל בעיה כמו:

• מאניה דיפרסיה
• הפרעות כפייתיות
• דיכאון
• דיכאון אחרי לידה וכדומה

יש טיפול אחר שיוכל להיות יעיל יותר. לכן מה שחשוב באמת זה לבחור אצל מי אתם רוצים להיות מטופלים שכן בסופו של דבר לאיש המקצוע יש השפעה רבה על הצלחת התהליך כולו.

תוך כמה זמן אפשר להרגיש הקלה?

אנשים שבוחרים לעשות מדיטציה בתל אביב או לעבור טיפולים שונים אצל פסיכיאטר רוצים לדעת תוך כמה זמן המצב יתחיל להשתפר. עם זאת, חשוב להבין שלא תמיד יש לכך תשובה אחת נכונה. מי שמשלב מדיטציה באזור תל אביב בחייו עושה זאת כחלק מהחיים ומבין שמדובר על שיפור הדרגתי במצב וכך יש לפעול גם כשפונים אל פסיכיאטר. בדרך כלל השיפור לא יורגש מהיום למחר וחשוב להבין שהעניין כאן הוא תהליך. יתרה מכך, לא פעם אצל פסיכיאטר העניין הוא גם המינון בתרופות ובחירת הסוג המתאים כך שצריך סבלנות ולא מעט זמן.

The post הכל על מדיטציה בתל אביב ושיטות טיפול נוספות appeared first on פרופסור לאון גרינהאוס.