דיכאון סמוי
כותב המאמר: פרופסור לאון גרינהאוס
דיכאון סמוי זוהי הפרעה שהופיעה בשנות ה 80 ו ה-90 של המאה הקודמת. פסיכיאטרים השתמשו בה כדי להגדיר תופעות סומטיות רבות של מטופלים שלא נמצא להם הסבר רפואי ברור. דוגמאות למצבים מסוג זה הם רבים ברפואה. רופאים מתייחסים לתופעות אלו כ “סומטיזציות”, תלונות גופניות ממקור נפשי. סקירות כלליות מראות שברפואת משפחה וגם בהתמחויות אחרות ברפואה, עד 30% מהפניות לרופא הן בתחום של סומטיזציות שלא נמצא להן אבחנה ברורה. שמות נוספים לתופעה של סומטיזציות הם מחלה פסיכוגנית, תלונות לא אורגניות, תלונות קונברסיביות או דיסוציאטיביות, כפרכוסים מדומים, ודיכאון סמוי. בשנים האחרונות מתייחסים לתופעות אלו עם השם הפרעות נוירולוגיות פונקציונליות (functional neurological disorders). דיכאון סמוי הינו חלק מהפרעות אלו.
מהם הסימפטומים של דיכאון סמוי?
לרוב, דיווחי מטופלים לרופא המשפחה או לכל רופא מומחה אחר הם בעיקר על הסימפטומים הסומטיים, של הגוף. הם לא מתייחסים לסימפטומים של הנפש או של הדיכאון. בדיכאון יש שילוב של סימפטומים נפשיים וגופניים. בסולם הערכת דיכאון בשם המילטון (סולם הערכה מקובל במחקר פסיכיאטרי ובמעקבים קליניים) אפשר להתרשם שסקלה מודדת סימפטומים פסיכולוגים כגון מצב רוח ירוד, חוסר עניין, העדר רגשות חיוביים, מחשבות אשמה ושל ייאוש, מחשובת אובדניות, חוסר ריכוז, והאטה פסיכומוטורית, ליד תופעות פיזיות של הפרעת שינה, שינוי בהרגלי אכילה, שינויים בהתנהגות המינית, שינויים במערכת העיכול, ועוד.
ההגדרה של דיכאון סמוי קובעת שהתופעה מופיעה כאשר המטופל מתייחס לסימפטומים הפיזיים מבלי להתייחס לסימפטומים הנפשיים. מטופלים רבים מסבירים את הסימפטומים הנפשיים כתוצאה מהסבל הגופני ולא כחלק ממחלת הדיכאון, לעיתים המטופל משוכנע שקיימת אבחנה רפואית שטרם התגלתה ומתנגד לטיפול הפסיכיאטרי. מטופל עם דיכאון סמוי או עם הפרעה נוירולוגית תפקודית יכול לדווח על סימפטומים שונים של מערכות גופניות שונות. להלן מספר דוגמאות על מערכות גופניות המדווחות סימפטומטיים על ידי מטופלים עם דיכאון סמוי:
- תסמונות של כאב במקומות שונים של הגוף
- תסמינים במערכת העיקול כמו כאב, עצירות, צריבה, גזים
- תסמינים נוירולוגים כמו כאב ראש, סחרחורות, נטייה לתנועות לא רצוניות בגפיים, הפרעות שינה, תחושה של שיתוק, טינטון, הליכה לא יציבה, חולשות
- תסמינים במערכת כלי דם ולב כמו דופק מהיר, דופק חזק, שינויים בלחץ הדם
- תסמינים במערכת הנשימתית כמו חוסר אוויר, נשימות יתר, כאב נקודתי
- תסמינים במערכת השתן והמין
רופא שיוצר קשר טוב עם המטופל, מקדיש מזמנו להקשיב למטופל ויודע את הרקע לתלונות מזהה -שהמטופל שמרוכז ומתלונן רק על תסמינים גופניים – סובל גם מתסמינים נפשיים. המטופל כבר עייף מהבירורים הגופניים שלא נותנים תשובה לתלונות שלו ומפוחד מהמחשבה שקיימת אצלו מחלה לא מאובחנת וקשה. המטופל יספר גם על קשיים אישיים רבים: שהוא מתקשה בעבודה ויתכן וכבר נאלץ להישאר בבית עקב מצבו הירוד, שהיחסים במשפחה מעורערים. בגישה אישית, הרופא יקבל אנמנזה נכונה עם סימפטומים של דיכאון שבתחילת הבדיקה לא בלטו.
איך מאבחנים דיכאון סמוי?
דיכאון מאובחן כאשר האדם הסובל מדווח על עצב, מצב רוח ירוד, בכי, פאסימיות, ייאוש ועוד. אבל בקליניקה אנחנו נפגשים עם מטופלים שמדווחים על תלונות רבות שהם לא התסמינים “הקלאסיים” של דיכאון כגון: תלונות סומטיות רבות ועל קשיי תפקוד שמתלווה לתופעות הגופניות, ובלי שקיימת התייחסות, לפחות ראשונית, לאפשרות שיש גם מצב רוח ירוד ודיכאון. במצבים אלו יתכן ואנו נמצאים מול התופעה של “דיכאון סמוי”. הקושי האבחנתי לגילוי דיכאון סמוי נובע מהעובדה שהמטופל לא מדווח על רגשות של דיכאון, אלא על היעדר רגשות ולכן בתהליך האבחון על הרופא לזהות שאלו תופעות של דיכאון קליני. תהליך של אבחון וזיהוי נכון יהפוך דיכאון סמוי, לדיכאון גלוי, והסימפטומים של דיכאון יהפכו למוקד הטיפול. תהליך זה דורש השקעה מצדו של הרופא ורצון מצדו של המטופל לנסות טיפול נוגד דיכאון. הקריטריונים לאבחון של דיכאון כוללים (לפחות 5 מהרשומים):
- מצב רוח ירוד רוב שעות שיום למשך שבועיים או יותר
- ירידה משמעותית בעניין או בהנאה מרוב הפעילויות המעניינות את האדם
- שינויים בתיאבון לכיוון ירידה מתיאבון ובמשקל או לכיוון של עלייה בתיאבון ובמשקל
- חוסר שינה או שינת יתר
- אי שקט נפשי וגופני או העטה נפשית או גופנית
- עייפות יתר או חוסר אנרגיה
- מחשבות של חוסר ערך או של אשמה
- קשיים בריכוז או ביכולת להחליט
- מחשבות על המוות, מחשבות אובדניות, או מעשים אובדניים.
איך מטפלים בדיכאון סמוי?
הדילמה בטיפול של דיכאון סמוי היא למצוא את האיזון הנכון בין בירורים גופניים מקיפים במטרה לשלול ממצא חולני כזה או אחר, לבין קבלת אבחנה של תסמונת דיכאונית והטיפול בתופעה. מטופלים רבים, למרות שאובחנו כבר כסובלים מדיכאון, יתקשו להפסיק את ההליכים האבחוניים. מקרה לדוגמא: מטופל הסובל משילוב ברור של דיכאון ומחשבות היפוכונדריאליות (כאבי ראש שחוזרים על עצמם וריח לא נעים מהאף) נוטל תרופות מקבוצת SSRI לדיכאון עם תגובה חיובית לטיפול – מתקשה להפסיק את אין ספור הבירורים כגון בדיקת MRI ראש כל מספר חודשים. הפחד שיפספס אבחנה רפואית מניעה אותו לפעולה כל מספר חודשים. בקרב מטופלים הסובלים ממחלה גופנית קרדיאלית, נוירולוגית, או אחרת, יופיעו גם תסמינים של דיכאון קליני. למשל, חולים אחרי אוטם שריר הלב או שבץ מוחי מפתחים דיכאון קליני שיכול להיות סמוי או גלוי, באחוזים גבוהים. אם הדיכאון לא מטופל מאמצי השיקום של המטופלים יהיו נמוכים יותר והסיכוי לנכות משמעותית גדל יותר. הטיפול בדיכאון סמוי לא שונה מהטיפול בדיכאון קליני.
השילוב של טיפול תרופתי וטיפול פסיכותרפי, הוא מרכזי בטיפול של דיכאון סמוי. הטיפול בשיחות יכול לסייע למטופל להבין את ההקשרים האישיים המובילים למצב הנוכחי ועל נכונותו להשלים עם הטיפול לו הוא יזדקק. הפחדים מהאפשרות של קיום מחלה לא מאובחנת יגרמו למתח ולדיכאון, טיפול בשיחות יכול להגדיל תובנה ולהקטין רמות של סטרס. לסיכום דיכאון סמוי הינו תופעה שכיחה. מטופלים רבים שסובלים מדיכאון סמוי לא מציגים את הדיכאון כבעיה ראשונית משקיעים מאמצים רבים, כספיים ואישיים, בהליכים ובירורים שונים עד שהאבחנה של דיכאון קליני נעשית ברורה והפסיכיאטר יכול לגשת לטפל בה. הטיפול המוצלח יסייע למטופל בשיפור איכות החיים.
מוזמנים לקרוא מאמרים מקצועיים רלוונטים לדיכאון סמוי :
מאמר בנושא דיסתימיה
מאמר בנושא דיכאון אחרי לידה
מאמר מקיף בנושא דיכאון
כותב המאמר: