טיפול תרופתי בסכיזופרניה

סכיזופרניה היא מחלה פסיכיאטרית כרונית המתאפיינת בפגיעה בתפיסת המציאות. המחלה מתבטאת במגוון תסמינים כמו הזיות, מחשבות שווא ושיבוש היכולות הקוגניטיביות. זוהי מחלה שכיחה אצל כ – אחוז אחד באוכלוסייה בקרב גילאים צעירים בני 15-45 ולכן היא מחייבת טיפול ומעקב רפואי במשך כל החיים. לא תמיד קל לשמור על בריאותם של חולים אלו והטיפול דורש השקעת משאבים רבים הן מצד משפחות החולים והן מצד מערכות הבריאות במדינה. בשני שליש מהחולים יש למחלה מהלך כרוני שיכול לפגוע קשה ביכולת התפקודית וביכולת לנהל חיים רגילים ללא תלות במערכות הטיפוליות. בנוסף לפגיעה התפקודית המחלה גורמת לפגיעה בריאותית ניכרת וממוצע תוחלת החיים קצר משמעותית ביחס לאוכלוסייה הכללית (כ 15 שנה פחות מהאוכלוסייה הרגילה). כ 5-10% מהסובלים מתאבדים.

אבחנה של סכיזופרניה מתבצעת על בסיס של סימנים קליניים בלבד. אין לנו כיום בדיקות (כמו בדיקות דם, בדיקות של הדמיה מוחית, בדיקות גנטיות ועוד) שעליהן אפשר להתבסס כדי לאבחן את המחלה. סימני המחלה נחלקים לשני קבוצות עיקריות סימנים שליליים וסימנים חיוביים. הסימנים הקליניים הקלסיים של המחלה כוללים:

1. הפרעות בחשיבה בצורה של מחשבות לא מציאותיות. השם המקצועי של ההפרעות בחשיבה הוא דלוזיות. דלוזיות יכולות להיות של דת, של רדיפה, של גדלות, ועוד.
2. הפרעות בחושים של המטופל כמו שמיעת קולות (בלי שיש גירוי חיצוני) או ראיה של דברים שרק האדם מבחין בהם.  השם המקצועי של הפרעות בחושים הוא הלוצינציות.
3. דיבור לא מאורגן בצורה של מחשבות לא מחוברות. השם המקצועי לתופעה הוא רפיון אסוציאטיבי.
4. התנהגות לא מאורגנת או קטטונית (שהאדם כמעט ולא זז, לא אוכל ולא שותה).
5. היעדר ביטוי של רגשות, אפטיה, אדישות, הזנחה עצמית, הסתגרות וחוסר תקשורת. הסימנים האלו נחשבים כסימנים שליליים.

הסימנים של המחלה נמשכים 6 חודשים לפחות. לפעמים הסימנים הבולטים של הפרעות בחשיבה, הפרעות בחושים והדיבור הלא מאורגן נמשך חודש ימים בלבד ויתר הזמן נוכחיים הסימנים השליליים.

האם קיימים סימנים גנטיים או התפתחותיים שמקדימים את המחלה?

1. למרות שהמחלה מתחילה באופן טיפוסי במבוגרים צעירים יתכן והבסיס למחלה מתפתח כבר ברחם בזמן ההיריון. קשיים כמו זיהומים תוך רחמיים, תזונה לא נכונה או חסרה, וסיבוכים של ההיריון כמו לידה מוקדמת או  חשד לאקלמפסיה (הופעת יתר לחץ דם וסכרת בזמן ההיריון) שכיחים יותר במטופלים שמפתחים את המחלה מאוחר יותר בחיים.
2. כתוצאה מהקשיים בהריון הילד מראה סימנים של ליקויים קוגניטיביים ומוטורים בבית, בגן או בבית הספר.
3. הקשר הגנטי.
   1.  זוהי מחלה עם נטייה גנטית ברורה. עדות לכך נמצא בהיסטוריה משפחתית של המחלה. הסיכויים שאדם יפתח המחלה גבוהים יותר אם קרוב משפחה לוקה אף הוא במחלה. לעיתים קרובות מאבחנים מחלה זאת במספר דורות של קרובים.
   2. שכיחות המחלה בתאומים זהים. לתאומים זהים מבנה גנטי זהה לכן עם תאום אחד לוקה במחלה הסבירות שהתאום השני יחלה היא בין 45-60 אחוזים. ממצא זה מחזק מאוד את הקשר הגנטי בין סכיזופרניה ותורשה.
   3. התפתחויות מדעיות של השנים האחרונות מאפשרות לבדוק את כל הגנום של המטופלים. נמצא שקיימים עד 100 מוקדים גנטיים שקשורים בהתפתחות המחלה. עובדה זאת מחזקת את ההשארה שסכיזופרניה הינה מחלה פוליגנטית (היא תוצאה של מספר רב של מוקדים גנטיים שיש בהם שונות מהנורמה)
4. אינטראקציה בין גורמים גנטיים וגורמים הקשורים להיריון מורכב. מחקרים שבדקו את האינטראקציה בין סביבה (סיבוכים בזמן ההיריון) והגנטיקה הראו שקיימת השפעה משמעותית של גורמים אלו והופעת המחלה.

מה הקשר בין דופמין לסכיזופרניה?

כבר שנים רבות שהקשר בין איזון לקוי של דופמין (חומר שהוא מעביר בין עצבי-נוירוטרנסמיטר) במוח נחשב להפרעה המרכזית בתפקוד המוח של חולים בסכיזופרניה. עדויות מולקולריות מראות שהיצור והשחרור של דופמין באזור של המוח שנקרא סטריאטום (striatum) הוא מוגבר בלוקים במחלה. מצב זה של פעילות מוגברת של דופמין קיים כבר אצל אנשים שהם בסיכון לחלות במחלה (אלו שמראים סימנים ראשונים של המחלה אבל טרם סבלו מפסיכוזה פעילה).

איך פועלות התרופות נוגדות פסיכוזה שנמצאות בשימוש בסכיזופרניה?

התרופות האנטי פסיכוטיות פועלות על הקולטנים של הדופמין. כפי שכתבנו קודם דופמין הוא חומר במוח שמיוצר בתאי המוח ומופרש כדי לעודד קומוניקציה בין הנוירונים (תאי מח). הדופמין נקשר לתאים במוח באזורים של ממברנת התא (קליפת התא) שנקראים קולטנים. לדופמין מספר רב של קולטנים. הקולטן המרכזי עליו משפיעות התרופות נגד סכיזופרניה נקרא קולטן  D2.

האם החסימה של הקולטן D2 מספיק כדי להתגבר על כל הסימפטומים של המחלה?

טיפול תרופתי בסכיזופרניה שמשווק כיום מטפל במיוחד בסימפטומים הפעילים של המחלה. כפי שכתבנו קודם אלו הם הסימפטומים של הפסיכוזה הפעילה וכוללים סימפטומים של מחשבות ותחושות לא מאוזנות ושל התנהגות לא תואמת. על הסימפטומים השליליים של המחלה, שהם אלו שגורמים לפגיעה התפקודית המשמעותית ולמצב שחולים לא חוזרים לתפקוד מלא, תרופות אלו פועלות באופן חלקי. פיתוח תרופות שישפרו את הסימפטומים השליליים הוא יעד מרכזי בטיפול במחלה.

לסיכום התפיסה הטיפולית כוללת תרופות אנטי פסיכוטיות בשילוב עם טיפול נפשי אינטנסיבי, תמיכה משפחתית ושיקום בקהילה. כך ניתן “לנהל” את המחלה ולאפשר לחולים חיים נורמטיביים, שיוכלו השתלב במקומות עבודה ומסגרות חברתיות והמשך הרצף הטיפולי בקהילה. אין ספק שהאבחון והטיפול  התרופתי מהווים אתגר משמעותי עבור הפסיכיאטריה. אני צופה שכפי שמתרחש בהבנת של מצבי דיכאון, בשנים הקרובות נהיה עדים לשינוי מהפכני בהבנה ובטיפול בסכיזופרניה.