על פסיכיאטריה חיובית כבר שמעת?

לרוב הבדיקה הקלינית של הפסיכיאטר מתמקדת בביצוע הערכה רחבה של הסימפטומים כדי להגיע לאבחנה ברורה וכך גם לקבוע את הטיפול המתאים ביותר.

מטבע הדברים המוקד של ההערכה הם:

1. ההפרעות הקליניות עליהם האדם מדווח (סימפטומים כמו דיכאון, חרדה, פוביות, ועוד)

2. כמה זמן הפרעות אלו נמשכות

3. עד כמה הן פוגעות בחיי יום יום של האדם (פגיעה ביכולת התפקודית, כולל היכולת להתפרנס)

4. עד כמה המצב הקליני פוגם באיכות החיים של האדם ומשפחתו.

ההערכה הקלינית מתרכזת אם כך בבדיקת ה”ליקויים” עליהם מדווח האדם. בעיצומו של משבר חריף אלו הדברים שהכי כואבים לאדם ומהם הוא טרוד. המיקוד במחלה יכול לגרום לכך שתקופות הרבה יותר טובות בחיים של האדם, ההצלחות שלו, היכולות שלו,  חיי המשפחה והפרנסה המוצלחים, מקבלים פחות דגש, ואולי בכלל לא- בהערכה הקלינית. הדגש על הסימפטומים ועל ליקויים הוא תולדה של המצב המחשבתי והרגשי שמאפיין אנשים שנמצאים בעיצומו של משבר נפשי. בזמן המחלה “האדם נוטה לשכוח את הטוב ולהתרכז בחסר”. זכורה לי היטב מטופל  שסבלה ממאניה דפרסיה. כאשר נשאלה על החיים שלה היא ענתה “תמיד הייתי אמא לא טובה, מרוכזת בעצמי ולא מקדישה זמן לאחרים”. בהמשך השיחה בני משפחתה מסרו עדות שונה לחלוטין. התברר שאישה זו היא מוערכת מאוד על ידי בעלה והילדים שלה,  שמעורבת בחיי הקהילה,  ועם שאיפות להמשך התפתחות אישית כמו לימודי תואר שני.בשני העשורים האחרונים מתפתחת בפסיכיאטריה גישה טיפולית בשם “פסיכיאטריה חיובית”. הקו שמוביל את ההתפתחות הזאת הוא שימת הדגש על החוסן של האדם ופיתוח שיטות טיפוליות שמעודדות חשיבה חיובית ,התמודדות ושיפור באיכות החיים. הספרות מוכיחה שתכונות אישיות כמו חוסן, אופטימיות, ויכולות חברתיות מוצלחות, מנבאות פרוגנוזה טובה יותר לסובלים ממצבי חרדה ודיכאון. הדוגלים בשיטות של פסיכיאטריה חיובית מדגישים ששימוש בעקרונות וטכניקות של הגישה החיובית חיוניים גם לחיים הרגילים וללא קשר למשברים קליניים. עם תום תקופת הסימפטומים וחזרה למצב רגיל יותר, חשוב להעריך את דרכי החשיבה וההתמודדות שמתלווים למשבר הנפשי ולתכנן שיטות התמודדות חדשות, חיוביות יותר, כדי למנוע הישנות המשבר.מחקרים הראו שקיים דמיון בתכונות אופי של אנשים שחלו בדיכאון קליני ובני משפחתם שלא חלו. תכונות אופי כמו נטייה לאשמה (“אם קורה משהו שלילי במשפחה אני אשם בזה מאחר ולא הייתי מספיק נבון”), לרגישות מוגזמת לביקורת (“אם הבוס מעיר לי על העבודה זה בטח אומר שמפטרים אותי”), למבנה אישיות פרפקציוניסטי (“הכל צריך לתקתק בבית אחרת אני לא יכולה לנוח”), ולצורך להיות מקובל ע”י אחרים עד כדי ויתור של צרכים אישיים, משותפות למספר בני משפחה. תכונות אלו מקשות על האדם בעת משברי חיים ויכולות להוביל להתפתחות של דיכאון. מחשבות שמבוססות על התפיסות השליליות, מחשבות כמו “שוב אני טועה”, “אין סיכוי שאני אצליח”, ” בטוח מפטרים אותי”, מציפות באופן אוטומטי את התודעה של האדם הרגיש וממלאות אותו חרדה ומצב רוח ירוד. הפסיכיאטריה החיובית מלמדת את האדם לזהות את המעגלים השליליים האלו ולפתח אסטרטגיות מחשבתיות אחרות להתמודד עם קונפליקטים. בקליניקה אני קורה לתרגילים האלו “התעמלות מנטלית” וכפי שאנו מתאמצים בזמן ספורט, כדי לפתח החשיבה החיובית “צריך  גם להזיע מנטלית”.  פסיכיאטריה חיובית דוגלת בעבודה מניעתית והעצמה אישית לפני שמשברים דיכאוניים יעכירו את מהלך החיים של אותו אדם.  ההסתכלות על הפונה דרך העקרונות של הפסיכיאטריה החיובית משפיעה גם על הכיוון האבחנתי והטיפול. מטופלות בשנות השלושים של חייה, דיווחה על התקפי חרדה ופחדים לא מציאותיים מגברים. היא ראתה דמויות גבריות מאיימות בכל מקום אליו נכנסה. דיווחה על תחושות שעוקבים אחריה ופחדה להיאנס. האבחנה הקלינית הרגילה הייתה מסכמת את המצב כאחד של התקפי חרדה ומחשבות לא מציאותיות (דלוזיות יחס בשפה הקלינית). הטיפול, קרוב לוודאי, היה מתבסס על תרופות. במהלך התשאול הקליני התברר שיש לה רטייה לא מובנת מקשר אינטימי עם גברים. למרות שהיא פעילה מינית מגיל צעיר, קשריה אף פעם לא הובילו לזוגיות. החלטנו להימנע מטיפול תרופתי ולהתרכז בקושי להתקרב לדמויות גבריות. שמנו דגש על תרגילי חשיבה שיכולים לסייע להקטין את החרדה מגברים ולאפשר קירבה רגשית עמוקה יותר. בשיחת מעקב כעבור זמן מה, דיווחה על ירידה משמעותית בפחדים והחרדות ותיארה בהרחבה את התכנון הקוגניטיבי שהיא עושה לפני כל פגישה עם גבר שמעניין אותה.היעדים של הפסיכיאטריה החיובית הם רבים ומגוונים. נזכיר כמה מהיעדים המרכזיים:

שיפור תחושת איכות החיים.

שינוי בתפיסת מצבי הסטרס של החיים. תפיסת הסטרס כמשהו שעלינו להתמודד אתו ולא כאירוע שממותת אותנו.

התמודדות מאוזנת יותר עם משברי החיים, אפילו כאלו שהם משמעותיים

החלמה ממצבים של מחלה נפשית

מניעת הישנות של משברים נפשיים

הערכה ושיפור של המערך החברתי של אדם

התמודדות מאוזנת יותר עם תהליכי ההזדקנות

המחקר בפסיכיאטריה חיובית התפתח באופן משמעותי בשנים האחרונות. נבדקו בהרחבה תכונות אישיות שמגדילות או מקטינות את החוסן של האדם ואת היכולת שלו להתמודד עם קשיים סביבתיים. היכולת לראות איך החיים נמשכים אחרי המשבר, ואיך ניתן לשפר את ההתמודדות עם המצב מחזקות את האדם, לעומת החשיבה הפסימית כמו :”אין מה לעשות” או “הכל עבוד” שמקטינה את החוסן ומעודדת חיזוק המשבר. מחקרים בתחום הביולוגיה של החוסן מראים לנו שתגובות פיזיולוגיות כמו הפרשה מוגברת של ההורמונים קורטיזול ונוראדרנלין בזמן התמודדות עם סטרס, מסייעות לאדם להתגבר על הסטרס. לעומת זאת-  הפרשה מוגברת של הורמונים אלו לזמן ממושך מדי פוגע בהתמודדות ומעודד תגובות שלילית, נפשיות וגופניות, לסטרס.  בעבודה הקלינית היום יומית עם אנשים שסובלים מדיכאון, חרדה, פסיכוזה, ועוד מתבצעת בדיקה רחבה של התסמינים הקליניים של האדם ושל הטיפולים הקודמים שהוא קיבל. כך ניתן להגיע לאבחנה ולטיפול הנכונים עבורו.

בנוסך, כדי להשלים את הבדיקה המערכתית הרחבה צריכים להתייחס לסוגיות שונות הקשורות לחיים שמעבר הדיכאון. שאלות כמו:

1.מי הוא האדם שקיים מאחורי הדיכאון, החרדה, או הפסיכוזה?

2. איזה אירועי חיים הביאו למשבר הנוכחי?

3. איך הוא התגבר על קשיים דומים בעבר?

4. איזה כוחות נפשיים עומדים לרשותו ואיך הוא מפעיל אותם במשך חייו?

5. מי הם האנשים הקרובים אליו ועד כמה הוא קשור אליהם והם אליו?

6. כמה האדם מרוצה מההתפתחות האישית שלו החיים?

7. כמה הוא דואג לבריאות הגופנית והנפשית של עצמו?. התשובות לשאלות אלו יאפשרו את התכנון של הטיפול המערכתי של אותו אדם.המחקר של תפקודי המוח מראה לנו שקיימים הבדלים מאוד משמעותיים בין מצבים של חולי נפשי ומצבים של תפקוד יום יומי מחוץ למשבר. שינויים אישיים ומערכתיים מוצלחים יכולים להביא לשיפורים מרחיקי לכת במדדים של תפקוד המוח. שינויים אלו יכולים להוביל להתעצמות מנגנוני החוסן ולשיפור היכולת להתמודד עם מצבים של סטרס או מחלה פסיכיאטרית. אפשר לסכם את המאמר הזה עם משפט שאומר “כוח למוח הוא הסוד להצלחה בטיפול ובחיים”.