טיפול בפוסט טראומה

במציאות הישראלית הנוכחית עקב התקפת הפתע בשביעי לאוקטובר 23′ והמצב הביטחוני המתמשך, התסמונת הפוסט טראומטית הפכה בעלת חשיבות מרכזית בבריאות הנפש של הציבור הישראלי.

בעקבות השביעי באוקטובר 2023, מדינת ישראל נמצאת במצב של מלחמה אזורית כוללת. התקיפה הרצחנית והנפשעת של החמאס, הציתה מצב בו ישראל מותקפת, תוקפת ומתגוננת בו זמנית ב 5 חזיתות שונות: נגד החמאס בעזה, נגד החיזבאללה בצפון, נגד חוליות פרו-איראניות בסוריה ועיראק, נגד פעילי חמאס ביהודה ושומרון, נגד החות’ים הרחוקים בים האדום וגם כנגד המדינה שעומדת מאחורי כל החזיתות, איראן. מלחמה זו גובה הרבה קורבנות אזרחיים וצבאיים גם יחד, הן בגוף והן בנפש. כמות ההרוגים, הפצועים, החטופים והמפונים מגיעה למספרים שלא הכרנו. והקרבות טרם נפסקו.

אין ספק שהמשפט של סלומון וגינזבורג (2009) “ישראל נחשבת למעבדה של סטרס אנושי” מדויק להפליא. במציאות הנוכחית הסטרס העובר על מדינת ישראל כולה משתווה בעוצמתו למצבים קיצוניים שעברו על העם היהודי בעבר. יש בסטרס הנוכחי סבל בממדים תנכ”יים כפי שנאמר על ידי פרשנים. בנוסף לסיכון הממשי של האוכלוסייה, רבים חווים גם תחושות של בגידה ונטישה מטעם הצבא והממשלה.

מכתבות בעיתון וניצנים של מאמרים אקדמיים ראשוניים מתגבשת תמונה של כמות בלתי-מבוטלת של אזרחים וחיילים המדווחים על סטרס נפשי מוגבר. בדיווחים נאמר שבין 30%-60% מהאוכלוסייה חווים תסמינים המעידים על סבל נפשי. סבל זה נובע מגורמים רבים כגון- פחד ממשי מתקיפה, תחושת חוסר הגנה וביטחון, אי ודאות גדולה, גיוס בני משפחה, המלחמה בכללותה, פיטורין או יציאה לחל”ת של עובדים, מצוקה כלכלית, עזרה לבני משפחה אחרים שסובלים עקב התקופה, חוסר אמונה בהנהגת המדינה וייתכן אף מהצבא, ועוד סיבות רבות. סביר להניח שחלק מאותם אנשים יאובחנו בהמשך כסובלים מתגובת דחק פוסט טראומטית, מפוסט טראומה, מתסמונת פוסט טראומטית (בתר חבלתית) וגם מתסמונת פוסט טראומטית מורכבת.

צריך להוסיף, שלא רק מלחמה ופעולות טרור יכולים לגרום לסטרס נפשי קיצוני ובעקבותיו תסמונת פוסט טראומטית. המצבים הנוספים כוללים: תאונות, אלימות פיזית, אלימות נפשית ואלימות מינית, מחלות קשות וטיפולים רפואיים מורכבים, אשפוזים ועוד. כל אלו יכולים להוביל להתפתחות של תסמונות הקשורות בסטרס נפשי קיצוני, התסמונת הפוסט טראומטית.

שכיחות של פוסט טראומה?

השכיחות של תסמונת פוסט טראומה משתנה בין מדינות בעולם ולפי האוכלוסייה הנבדקת. מקובל לומר שהסיכוי לסבול מתסמונת דחק פוסט טראומטית נע בין 6-8% באוכלוסייה הכללית. נתון זה נכון בעולם וגם בישראל. סיכון זה גדל כאשר מתייחסים לאוכלוסיות עם חשיפה לאירועים טראומטיים (חיילים קרביים, משטרה, מכבי אש, פרמדיקים) ומגיעה ל 25-30%.

השכיחות בישראל משתנה לאור האירועים החמורים שהמדינה עוברת. אין ספק שהתקיפה הרצחנית של חמאס בדרום הארץ, ההתקפות החוזרות של החיזבאללה, הפגיעה הנפשעת באוכלוסייה אזרחית, החטופים בעזה ומשפחותיהם, הצורך לפנות אנשים בצפון ובדרום הארץ מביתם, הלחימה הממושכת והקשה של חיילינו עם הרוגים ופצועים, הפגיעה הכלכלית הרחבה, ישפיעו על שכיחות תסמונת הדחק הפוסט טראומטית בישראל לשנים הבאות.

יהיה צורך להמתין עוד מספר שנים כדי לדעת מה השכיחות החדשה של תסמונת דחק פוסט טראומטית המאוחרת בישראל. נתונים שפורסמו על מלחמות קודמות, הראו שכ7% מהחיילים שלא דיווחו על PTSD מיד עם תום המלחמה, דיווחו על סימפטומים של פוסט טראומה 6 חודשים או יותר אחרי הטראומה הראשונית. חלקם אובחנו בתסמונת דחק פוסט טראומטית מאוחרת גם 20 שנה אחרי המלחמה בה השתתפו.

סיבות לתסמונת פוסט טראומה?

בהמשך לכתוב קודם אנו מבינים שהתסמונת הפוסט הטראומטית מופיעה בעקבות טראומות עוצמתיות של החיים. טראומות אלו יכולות להתרחש בהווה או בעבר של האדם. קיימת שונות בתגובות לטראומה. לדוגמא, חיילים, שוטרים, מכבי אש, צוות רפואי ועוד רבים שחשופים לטראומה לא בהכרח מפתחים פוסט טראומה, אחרים כן מפתחים את התסמונת. לכן, ברור שבמעבר לטראומה עצמה ישנם גורמים נוספים המשפיעים על הופעת התסמונת. גורמים אלו הם גורמים הקשורים להתפתחות האישית של האדם, גורמים הקשורים לטראומה עצמה וגורמים המלווים את החיים של האדם אחרי הטראומה:

הגורמים הקשורים להתפתחות האישית של האדם כוללים:

• חוויות טראומטיות בילדות ובנעורים
• קווי אישיות עם נטייה לפסימיות, תגובתיות יתר לסטרס ונטייה לפחד והימנעות
• אבחנות פסיכיאטריות בילדות או בנעורים
• גנטיקה משפחתית למחלות פסיכיאטריות
• רגישות פיזיולוגית לסטרס

גורמים הקשורים לטראומה עצמה:

• עוצמת הטראומה
• סוג האירוע הגורם לטראומה (נפשי או פיזי)
• רמת הסיכון שהאדם חש בזמן האירוע הטראומטי
• חומרת הפציעה
• קיומן של מערכות תמיכה נפשית מסביב האירוע
• יעילות הטיפול בזמן הטראומה
• עוצמת התגובה הנפשית לאירוע (מידת הפחד, האימה, דיסוציאציות ועוד)

גורמים שלאחר הטראומה:

• מורכבות החיים אחרי אירוע הטראומה: אירועים המלווים את החיים אחרי הטראומה( קשיים כלכליים, קשיים משפחתיים וקשיים אישיים) עלולים להחמיר את מהלך התגובה הפוסט טראומתית או לגרום להופעה של תסמונת פוסט טראומה מאוחרת

אבחון וסימפטומים של פוסט טראומה

תסמונת דחק פוסט טראומטית מאובחנת בעזרת קריטריונים קליניים מקובלים. את חומרת התסמונת מעריכים בעזרת סולמות הערכה קליניים שפותחו למטרה זאת.

במאמר זה אני מתבסס על הקריטריונים לאבחון תסמונת דחק פוסט טראומטית על פי האיגוד הפסיכיאטרי האמריקאי. לאבחנה מספר סעיפים ונדרשת נוכחות של לפחות סימפטום אחד מכל סעיף. אלו הן הסעיפים:

1. חשיפה לטראומה

חשיפה לאירוע או אירועים טראומטיים נמצא בבסיס של תסמונת הדחק הפוסט טראומטית. האירוע, או האירועים, מסכנים באופן ממשי, או כמעט ממשי, את החיים של האדם.

• חשיפה אישית, האדם נפגע בזמן האירועים
• חשיפה עקיפה, האדם נוכח בזמן פגיעה של אדם אחר (כמו קרוב משפחה או חבר טוב)
• חשיפה לאירועים טראומטיים בתפקיד או בזמן ,טיפול באנשים שנפגעו באירועים אלו (לדוגמה, שוטרים, אנשי שרותי הצלה, צוות רפואי)

סוגי חוויות העלולות להוביל להתפתחות של פוסט טראומה:

• מלחמות ופעולות טרור
• אסונות טבע
• תאונות
• אלימות מינית, פיזית, או מילולית
• טיפולים רפואיים במסגרת בתי חולים
• עיסוק בפעולות הצלה כמו מגן דוד אדום, משטרה או צוות רפואי

2. נוכחות של אחד או יותר מהסימפטומים החודרניים הרשומים בהמשך (סימפטומים שהחלו אחרי החשיפה לטראומה):

• תסמינים חודרניים הקשורים לזיכרונות ההוויה הטראומטית.
  זיכרונות מהאירוע הטראומטי מציפים את האדם מדי יום, כמעט כל היום, וכמעט בכל מקום שהנפגע נמצא בו.
• חלומות סיוטיים אודות האירוע.
  חלומות על האירוע הטראומטי המלווים בחרדה ורגשות שליליים. הסובל מתעורר עם התקף של חרדה וחש “כאילו האירוע מתרחש בשנית”. למעשה הזיכרונות החודרניים והחלומות הסיוטיים משפיעים כמין טראומה חוזרת.
• תגובות דיסוציאטיביות.
  מצבים אלו הנקראים גם flashbacks. הסובל חש התקפות של ניתוק מהמציאות ותחושה ש”כאילו חווה שוב את האירוע הטראומטי”.

דוגמאות לאירועים דיסוציאטיביים:

• חייל שנפגע בצבא ומגיב לרעשים רגילים, כמו מעבר מטוסים, בתגובת פחד רצינית כשהוא יכול אפילו לחפש מחסה למרות שאין באותו רגע סיכון עובדתי.
• אישה שעברה חוויה מינית טראומטית לא מסוגלת לחזור לחיים אינטימיים רגילים. כל מגע ובפרט אינטימי מעורר את התגובות שהיא חשה בעברה בזמן האירוע הפוגעני.
• התגובות הנפשיות מלוות בסימפטומים גופניים כמו הזעות, רעד, חולשה, תחושת עילפון, ועוד.
• מצוקה נפשית עוצמתית מתמשכת כאשר קיימת חשיפה לגירויים פנימיים או חיצוניים הקשורים לחוויה הטראומטית.

3. הימנעות ממצבים שיכולים להזכיר את החוויה הטראומטית

• הימנעות או מאמצים להימנע מזיכרונות, רגשות או מחשבות הקשורים לחוויה הטראומטית.
• הימנעות או מאמצים להימנע מחוויות חיצוניות (אנשים, מקומות, שיחות, פעולות, חפצים) הקשורות לחוויה הטראומטית שמעוררים זיכרונות, מחשבות או רגשות הקשורים לחוויה הטראומטית.

4. שינויים ביכולות הקוגניטיביות (של החשיבה והזיכרון) ושינויי מצב הרוח

• זיכרון חלקי של האירוע הטראומטי. הנפגע יזכור חלקים מסוימים בלבד של האירוע, דבר שנקרא הפרעה דיסוציאטיבית של הזיכרון. לדוגמא, קורבן טראומה מינית יזכור רק פרטים חלקיים של האירוע. עובדה זאת יכולה להקשות על חקירת אירוע טראומטי.
• שינוי בצורת החשיבה של הנפגע. החשיבה הופכת למאוד פסימית ושלילית עם תפיסה תבוסתנית של העצמי או של החיים.
• נטייה להאשמה עצמית. האדם שסובל מפוסט-טראומה יכול להאשים את עצמו על האירוע. כמו חייל הכועס על עצמו מאחר ולא פעל בצורה אחרת בזמן אירוע מסוכן, או האישה שמאשימה את עצמה באירוע האונס שעברה.
• מצבי רוח שליליים מתמשכים (דיכאון, אימה, כעס, אשמה)
• הסתגרות והתבודדות. ירידה ברצון להשתתף באירועים חברתיים.
• הסובל מפוסט טראומה יכול לנתק את היחסים עם חברים, להפסיק לבוא לעבודה, להתנזר מקשר אינטימי ואפילו מקשר משפחתי.
• היעדר רגשות חיוביים כלפי עצמו או כלפי האחרים. דברים משמחים כמו ימי הולדת, זכיה בפרסים, התקדמות בעבודה ועוד, לא גורמים לתגובה רגשית חיובית.

5. שינויים בולטים בתגובתיות הפיזיולוגית והנפשית הקשורים לאירוע הטראומטי

• הופעה של התפרצויות זעם או ביטויים של חוסר שליטה רגשית. ביטויים של תוקפנות כלפי הסביבה הגורמים לעיתים קרובות לקשיים בניהול חיי משפחה או להתמדה בעבודה.
• התנהגויות חסרות רסן ומסוכנות כמו נהיגה מסוכנת, שימוש מוגזם באלכוהול או סמים, מיניות מופקרת, והתמכרויות אחרות.
• תחושה של דריכות יתר.
• תגובות מוגזמות לגירויים קטנים.
• קשיי ריכוז.
• הפרעות שינה. כמו קשיי הירדמות, שינה לא רציפה והתעוררות מוקדמת.

תסמונת דחק פוסט טראומטית עם התחלה מאוחרת

התסמונת הפוסט טראומטית עם התחלה מאוחרת מופיעה שישה חודשים או יותר אחרי הטראומה הראשונית. מטופלים עם תסמונת מאוחרת מדווחים על החמרה הדרגתית של הסימפטומים הפוסט טראומטיים. לדוגמא, חייל שסבל מטראומת מלחמה אובחן כסובל מתסמונת פוסט טראומטית מספר שנים אחרי חוויות המלחמה. בתיאור של התופעה הוא מדווח על סימפטומים שהתפתחו בהדרגה, על חלומות סיוטיים שהחמירו, על תחושות דיסוציאציה שחזרו אחרי שצפה בסרט על אירועי מלחמה, ועל סבל תפקודי, אישי או משפחתי. מחקרים הראו שאירועי חיים שהתרחשו אחרי הטראומה הראשונית, מצטברים ובהדרגה מובילים להופעת הסינדרום הפוסט טראומטי המלא.

תסמונת דחק פוסט טראומטית מורכבת (complex PTSD, C-PTSD)

האבחנה של תסמונת פוסט טראומטית מורכבת נובעת מהרצון של קלינאים להבדיל בין דרגות החומרה של התסמונת. הספרות הבינלאומית (ICD-11) קבעה שכאשר התסמונת מלווה בהופעה משותפת של אבחנות פסיכיאטריות נוספות (כגון דיכאון, פסיכוזה, OCD) האבחנה היא PTSD מורכב. האיגוד הפסיכיאטרי האמריקאי לעומת זאת לא הכיר באבחנה של תגובה פוסט טראומטית מורכבת ומקפיד על רישום סימפטומים כדרך להתמודד עם המקרים הקשים יותר.

לעיתים קרובות מטופלים הסובלים מפוסט טראומה מאובחנים גם בתסמונות פסיכיאטריות נוספות כמו דיכאון מג’ורי, תסמונות של חרדה, OCD, ואפילו מצבים פסיכוטיים. מהלך המחלה של מטופלים אלו מורכב יותר ודורש התייחסות טיפולית אינטנסיבית יותר. האבחנה של תסמונת דחק פוסט טראומטית מורכב עדיין לא נפוצה והיא לא נמצאת בקטלוג האבחונים הפסיכיאטריים, אבל מחברים רבים טוענים שאבחנה מורכבת זאת מתאימה יותר למקרים שסבלו מסטרס ממושך יותר עם סימפטומטולוגיה רחבה יותר.

האם מטופלים הסובלים מתסמונת דחק פוסט טראומטית יכולים להבריא?

ההבראה מתסמונת PTSD קשורה לגורמים רבים. אישיות האדם, סוג ומשך הסטרס שבעקבותיו נגרמו הסימפטומים, כמות הזמן שחלף מאירוע סטרס עד תחילת הטיפול וכמובן התגובה הקלינית לטיפול. חוקרים בתחום של פוסט טראומה בודקים האם תרופות מסוימות (לדוגמא ציפרלקס או סטרואידים) הניתנים מידית אחרי הסטרס (בחדרי מיון או מרכזי טיפול ראשוניים) יכולים למנוע את המעבר מתגובת סטרס ל פוסט טראומה. במידה ומחקרים אלו יוכיחו יעילות קלינית ניתן יהיה למנוע הופעת פוסט טראומה במטופלים רבים.

איך מרגישים מטופלים הסובלים מפוסט טראומה. דוגמאות קליניות של פרופסור גרינהאוס

התסמונת הפוסט טראומטית משפיעה על תחומי חיים רבים של הסובלים. עומק ההשפעה תלוי בעוצמת הפגיעה. אפשר להעריך פגיעה זאת בעזרת סולמות הערכה ייעודיים וגם בבדיקה הקלינית של המטופל. ההשפעה של התסמונת תלויה גם בתגובה לטיפול הניתן לנפגע.

חלק מרכזי מהסובלים מגיבים לטיפול, מצליחים להשתקם וכך לנהל אורח חיים טוב. אך חלק לא מבוטל מהם סובל מתסמינים כרוניים עוצמתיים עם פגיעה באיכות החיים וביכולת להִשְׂתַּכֵּר. הנפגעים הללו מתקשים לנהל אורח חיים רגיל, ליצור מערכות יחסים יציבות, ללמוד מקצוע.

טווח הסימפטומים של התסמונת הפוסט טראומטית הוא רחב מאוד. ישנם מטופלים שמצליחים להתגבר על התסמינים ולהמשיך עם החיים עם מוגבלות קלה או בכלל לא, עד מטופלים שסובלים מתסמינים קשים המגבילים מאוד את היכולת לנהל אורח חיים תקין, לא בעבודה ולא במשפחה.

דוגמאות של מטופלים:

• טייס קרב הסובל ממצבים דיסוציאטיביים בהם חש שנמצא שוב בשדה הקרב ורואה דמויות עליהן הוא יורה ומנטרל. מצבים אלו מופיעים גם כסיוטיים המעירים אותו שטוף זיעה ובחרדה רבה.
• אישה צעירה שעברה אונס קבוצתי ומתקשה לצאת לרחוב מאחר וחוששת מכל דמות גברית שמתקרבת אליה, למרות שגברים אלו לא קשורים וגם לא ממש מתקרבים אליה.
• שוטר שהיה מעורב בזיהוי גופות של אנשים שנהרגו באסונות הטבע או בפעילויות איבה וכיום לא מצליח לתפקד עקב זיכרונות חודרניים של גופות. זיכרונות אלו משפיעים על יכולת הריכוז שלו. מצב רוחו ירוד והשינה מאוד טרופה. נזקק לטיפול נוגד דיכאון ולטיפול המאפשר שינה.

דרכי טיפול של התסמונת הפוסט טראומטית

לעיתים קרובות התסמונת הפוסט טראומטית היא ממושכת וגורמת לפגיעה נפשית ויתכן גם פיזית. התסמונת הפוסט טראומטית יכולה להופיע עם סימפטומים פסיכיאטרים בלבד או בשילוב לפגיעות גופניות אחרות (במיוחד אחרי אירועים הקשורים למלחמות, שירות צבאי, תאונות ועוד). הטיפול המוקדם יכול לסייע בהקטנת הסבל ובחזרה לתפקוד גבוה יותר. הטיפול הראשוני כולל פסיכותרפיה וטיפול תרופתי במידת הצורך.

הטיפול הרפואי הראשוני:

לעיתים קרובות אחרי האירוע הטראומטי האדם מגיע לחדר מיון ונבדק על ידי הצוות הרפואי הרב-מקצועי. התפקיד של הצוות מעבר לטיפול בפציעות הגופניות או לבירור נסיבות הפגיעה המינית למשל, הוא לבצע עבודה מניעתית ולהשתמש בשיטות להפחתת תגובות החרדה. שיטות כמו תיאור בהרחבה של האירוע (ונטילציה), שילוב של קרובי משפחה בתהליך של ההרגעה, מדיטציה, והרפיה, מאוד מקובלות בחדרי המיון. בחדרי מיון יש צוות מיומן בטיפול בטראומה נפשית.

הטיפול התרופתי הראשוני:

עולם הרפואה חוקר האם טיפול תרופתי ראשוני, הכי קרוב שאפשר לאירוע הטראומטי, יכול למנוע התפתחות של תסמונת דחק פוסט טראומטית? אין עדיין תשובה לשאלה זו.

הטיפול התרופתי כאשר מתפתחים תסמינים קליניים נוספים:

מתאימים את הטיפול התרופתי על פי הסימנים הקליניים הנלווים של דיכאון, חרדה, או הפרעות שינה. במקרים קיצוניים אפשר להתרשם מקיום של תסמונת פוסט טראומטית עם פסיכוזה. במקרים אלו יש לטפל עם תרופות מתאימות לפסיכוזה. הטיפולים המאושרים ל PTSD על ידי ה FDA האמריקאי כוללים תרופות מקבוצת ה SSRI (פרוקסטין-סרוקסט וסרטרלין-לוסטרל). קלינאים משתמשים גם בתרופות מקבוצת ה- SNRI (וונלפקין-וויאפקס).

הטיפול הפסיכותרפי:

הטיפול הפסיכותרפי של תסמונת הדחק הפוסט טראומטית מתחיל עם הגעתו של המטופל למסגרת הטיפולית. בשלבים הראשוניים חשוב לדאוג לרווחתו של המטופל ושל משפחתו. שיטות של וונטילציה (תיאורים של האירוע), הרפיה ודימיון מודרך מאוד מקובלות בשלב זה.

מחקרים מבוקרים והניסיון הקליני מראים שטיפול שיחתי (פסיכותרפיה) בתסמונת דחק פוסט טראומטית יעיל להקלת סימפטומים והקטנת הפגיעה. שיטות כמו טיפול ממוקד טראומה, טיפול קוגניטיבי התנהגותי -CBT, טיפול בחשיפה ממושכת (PE ) ו EMDR נמצאו יעילים בטיפול של התסמונת הפוסט טראומטית.

שימוש בקנאביס רפואי וחומרים פסיכואקטיביים אחרים בטיפול של פוסט טראומה:

השימוש בקנאביס רפואי אושר במשרד הבריאות כטיפול רפואי פסיכיאטרי במצבים של תסמונת דחק פוסט טראומטית שלא מגיבה מספיק טוב לטיפול (פסיכותרפי או תרופתי). משרד הבריאות הקים מערך מיוחד למתן אישורים לשימוש בקנביס רפואי. הקנביס יכול לסייע בתסמינים של חרדה והפרעות שינה. מאידך, השימוש הכרוני במינון גבוה של קנביס יכול להוביל לתסמונת של הפרעת שימוש בקנאביס. השימוש במינונים גבוהים ולאורך זמן יכול לגרום להתמכרות לקנאביס ולקשיים תפקודיים נוספים.

בשנים האחרונות נחקר הטיפול בתסמונת פוסט טראומטית עם חומרים פסיכואקטיבים כמו MDMA, LSD ,PSILOCYBIN במינונים נמוכים (מיקרודוזינג). ממצאים קליניים מעודדים ראשוניים עם- MDMA ו PSYLOCYBIN כבר התפרסמו. הטיפול בחומרים אלו עדיין מתבצע רק באופן מחקרי.

הטיפול בעזרת קטמין או אסקטמין

קטמין הוא חומר הרדמה מקובל ברפואה. בנוסף לתפקידו כחומר הרדמה הוא נמצא יעיל בטיפול במצבים של דיכאון עמיד לטיפול. הקטמין ניתן בדרכים שונות, המועדפת ביניהן היא דרך הוריד. שימוש נוסף לקטמין הוא כטיפול בתסמונת פוסט טראומה. דיווחים קליניים, כולל של פרופסור גרינהאוס, מראים השפעה חיובית של קטמין במקרים של פוסט טראומה מעורב עם דיכאון וחרדה שלא הגיב לטיפולים אחרים. טיפול בעירוי קטמין ניתן על ידי פרופסור גרינהאוס במסגרת בית החולים אסותא רמת החייל.

תכשיר מבוסס קטמין בשם אסקטמין (SPRAVATO) אושר בעולם וגם בישראל, כטיפול לדיכאון עמיד. הוא טרם אושר לשימוש בתסמונת פוסט טראומטית. עקב הדמיון בין קטמין ואסקטמין, סביר להניח שחומר זה יהיה יעיל בטיפול במצבים של PTSD עמיד לטיפול.

הגישה הטיפולים של פרופסור גרינהאוס לפוסט טראומה

מטופלים עם תסמונת דחק פוסט טראומטי המגיעים לקליניקה של פרופסור גרינהאוס הם לרוב מטופלים שלא הגיבו לטיפול במסגרות רגילות של טיפול בפוסט טראומה. לכן, השימוש בטיפולים תרופתיים מתקדמים, בטיפול בעזרת פסיכותרפיה והשימוש בעירויים של קטמין מאפיין את העבודה בקליניקה של פרופסור גרינהאוס. יש לציין ששילוב טיפולי זה עוזר למטופלים רבים לחזור לתפקוד טוב ולהקטין משמעותית את התסמינים של פוסט טראומה.

לסיכום

התסמונת הפוסט טראומטית הקרויה גם תסמונת בתר חבלתית מופיעה אחרי מצבי דחק כמו מלחמה, מחלות, תאונות, אונס ועוד. במציאות הישראלית הנוכחית סביר להניח שהתסמונת הפוסט טראומטית תהווה סוגיה רפואית ופסיכולוגית חשובה מאוד לשנים הבאות. במאמר זה הרחבנו על האבחון של PTSD על הנסיבות להופעתו ועל דרכי הטיפול בתסמונת הפוסט טראומטית.

מקור מידע: The Epidemiology of Combat-Induced Post-Traumatic Stress Disorder. Solomon Z. and Ginzburg K. In Psychiatric and Behavioral Disorders in Israel by I. Levav
קישור למאמר
Psychiatric and Behavioral Disorders in Israel