טיפול בסכיזופרניה

האם התסמינים של סכיזופרניה יכולים להיות משניים לשימוש בסמים או אלכוהול בצורה מופרזת?

מחקרים רבים מראים ששימוש ממושך בסמים, אפילו כאלה שנחשבים קלים, כמו קנאביס, מעלה את הסיכון להופעה של תסמינים של מחלות פסיכיאטריות קשות כמו סכיזופרניה ומחלה דו קוטבית, בייחוד כשמדובר בתחילת שימוש בגיל צעיר ובצריכה של כמויות גדולות.

סמים יכולים להשפיע באופן משמעותי ביותר על תפקודים קוגניטיביים וחושיים שונים ולגרום למצב קליני דמוי סכיזופרניה, הנקרא ״פסיכוזה כתוצאה משימוש בסמים״. כדי שזו תהיה האבחנה, ההשפעה זו חייבת להתאים לתקופה בה הסם פעיל, לדוגמה עד שבוע ימים מאז שנלקח. במידה והמצב הקליני נמשך זמן רב מזה, האבחנה עוברת לתחום האבחנות של סכיזופרניה.

גורמים להיווצרות סכיזופרניה

סכיזופרניה היא הפרעה מורכבת וברור שהגורמים לסכיזופרניה הם רבים. המחלה היא תוצאה של אינטראקציה של מספר גורמים, נוירוביולוגיים, פסיכולוגיים, וסביבתיים, שגם משפיעים על התפתחותה ומהלכה. 

גנטיקה

לסכיזופרניה יש קשר מובהק לגנטיקה, כפי שהוכח ע״י מחקרים רבים שנעשו על נטייה לסכיזופרניה במשפחות. בין תאומים זהים, כאשר תאום אחד חולה בסכיזופרניה, יש סיכוי של 50% שהתאום השני יהיה חולה גם הוא (וסיכוי זה נמוך יותר בתאומים שאינם זהים). כשבן משפחה מדרגה ראשונה חולה, הסיכוי של שאר בני המשפחה לחלות גבוה בהרבה מהסיכוי באוכלוסייה הכללית. 

זוהי מחלה פוליגנית, כלומר, היא תוצר של שונות במספר רב של גנים. במחקרים נמצאו כבר מעל 100 גנים הקשורים לסיכון מוגבר לחלות בסכיזופרניה. עדיין לא ברורה בדיוק הדרך בה גנים אלו משפיעים או פועלים במצב של סכיזופרניה, או איך מאבחנים סיכון לחלות באמצעות גנטיקה של אדם ספציפי.   

כפי שציינו, המחלה מתפרצת לרוב בין גילאי 15-25, אך יש עדויות רבות לכך שהגורמים לסכיזופרניה ישנם כבר בגילאים צעירים מאוד ואפילו במהלך ההיריון והלידה. לדוגמה, מחלות של האם במהלך ההיריון, כמו דלקות שונות, תזונה לקויה, סיבוכים בהריון ובלידה, נמצאו קשורים לסכיזופרניה, כמו גם תסמינים נוירולוגיים רכים בילדות, שלא מגיעים לכדי מחלה נוירולוגית מאובחנת.

גורמים לסכיזופרניה הקשורים לשינויים בתקשורת בין תאי המוח ולריכוז של חומר דופמין

יש במוח מעל 100 מיליארד תאי עצב (נוירונים), זוהי היחידה החישובית הבסיסית ביותר במוח. יש אזורים במוח שבהם יש מצבורים של גופי תאי עצב (חומר אפור) ואזורים עם מצבורים של חומר לבן. התאים במוח מגיבים לשינויים בסביבה שלהם על ידי שינוי המתח החשמלי שלהם. כל אחד מהתאים הללו יכול לתקשר עם התאים הסמוכים אליו או תאים במבנים מרוחקים יותר במוח באמצעות חומרים הקיימים במוח באופן טבעי (נוירוטרנסמיטרים, כמו דופמין וסרוטונין) שיש להם השפעה על המתח החשמלי של אותו תא.

בסכיזופרניה, ישנן עדויות מחקריות על כך שההתפתחות של החומר האפור והחומר הלבן אינם תקינים. לדוגמה, מחקרים שנעזרו בהדמייה מוחית (MRI, CT) הראו שיש ירידה בכמות התאים האפורים בסכיזופרניה, ושהחומר הלבן מאורגן במוח בצורה פחות יעילה. ממצאים אלו יכולים להסביר חלק מהקשיים הקוגניטיביים והקשיים השיקומיים שנראים בחולים בסכיזופרניה.

בנוסף, ישנו אזור במוח הנקרא סטריאטום, ומחקרים רבים הראו שבזמן פסיכוזה יש הפרשת יתר של דופמין באזור זה. לכן, הבסיס לפעולת תרופות אנטי פסיכוטיות הינו חסימה של ספיגה של דופמין במוח. 

טיפול בסכיזופרניה

אנחנו יודעים היום שגילוי וטיפול מוקדם של המחלה וגם דבקות בטיפול ממושך עם התרופות המתאימות יכול להקטין את הנזקים האישיים והקוגניטיביים של המחלה. בנוסף לגילוי מוקדם, טיפול שיקומי יכול למתן באופן משמעותי את הפגיעה שהמחלה יוצרת לחולה בפן החברתי והתעסוקתי. למזלנו, בישראל יש תכניות שיקומיות רבות ויעילות לסובלים מסכיזופרניה. לכן, הכרה בנכות האדם בעקבות המחלה והפנייה לסל שיקום הם צעדים חשובים להחזרה של המטופל לתלם ומתן עזרה בשמירה על תפקוד סביר. 

טיפול תרופתי 

לאורך רוב ההיסטוריה לא היו טיפולים יעילים בסכיזופרניה, היא סבלה מיחסי ציבור״ גרועים ורוב החולים שסבלו ממנה אושפזו לתקופות ארוכות והורחקו מהחברה. רק בתחילת שנות ה-  50 של המאה ה- 20 התגלתה לראשונה תרופה יעילה לטיפול בסכיזופרניה בשלביה החריפים, קלורופרומזין. 

מאז התקדמנו רבות, ואנחנו נמצאים כבר בדור השלישי של תרופות שפותחו לטיפול בסכיזופרניה, שמאפשרות לרוב החולים להירפא מהשלבים היותר חמורים של המחלה ולא להזדקק לאשפוזים ממושכים. 

לצערנו, לא תמיד החולה מגיב באופן מלא לטיפול התרופתי, ואז נזקקים לטיפול תרופתי לטווח ארוך והתערבויות שיקומיות נוספות.

הטיפול התרופתי בחולי סכיזופרניה מורכב ודורש התאמה מדויקת של הטיפול התרופתי למצב הקליני שמראה המטופל. 

טיפול במצב הפסיכוטי החריף

לרוב, חולה יחפש טיפול אחרי שהופיע משבר פסיכוטי חריף. זהו מצב קליני מורכב, המעורבים בו לעיתים קרובות גם המשפחה, פסיכיאטר מחוזי, משטרה ולפעמים גם בית משפט. במצב פסיכוטי שאינו כ״כ חריף, מטופל יכול להגיע למרפאות כדי להתחיל טיפול ללא אשפוז. אך לרוב, המטופל מגיע לבית החולים עם הוראת אשפוז, כלומר, האשפוז הכפוי. לאשפוז כפוי יש צליל מעט צורם, אך חשוב מאוד להסביר שלרוב המטופל לא מבין שהוא חולה ויכול לסרב לטיפול. האשפוז באופן הזה מאפשר להגן על המטופל ועל הסביבה שלו מפני דחפים תוקפניים שעלולים להיות לו, כמו גם לדאוג למצבו הכללי- שהוא אוכל, שותה, מתרחץ ומתלבש בצורה סדירה. 

טיפול המשך לאחר המשבר הפסיכוטי החריף

ההמלצה הגורפת היא להמשיך את הטיפול בתרופות האנטיפסיכוטיות באופן אחזקתי לתקופה של לפחות שנה אחרי המשבר החריף. לגבי המשך הטיפול לאחר פרק זמן זה, אין המלצות חד משמעיות. לרוב, במיוחד אם עדיין קיימים תסמינים, מומלץ להמשיך עם הטיפול תקופה נוספת שיכולה להיות גם של מספר שנים. המשך הטיפול יקבע לפי הפרמטרים הבאים:

•  חומרת המשבר הפסיכוטי ואת רמת הסיכון שהיה מעורב בו
• האם המטופל סבל מהתקפים נוספים
• האם הפסיכוזה חלפה לחלוטין או שמא עדיין יש תסמינים חיוביים או שליליים
• היענות לטיפול
• תופעות לוואי

בשלב זה, ההמלצה לטיפול תרופתי היא:

המשך של הטיפול התרופתי שעזר להתגבר על השלב הראשון של המחלה

במידה ונוסה 2 תרופות אנטיפסיכוטיות וישנה עמידות לטיפול, לשקול טיפול עם קלוזפין (לפונקס)

לשקול טיפול בזריקה פעם בחודש עד פעם ב 3 חודשים. חלק מהמטופלים שסובלים מסכיזופרניה מתקשים להתמיד בטיפול התרופתי, לכן מומלץ לנסות טיפול בזריקה שפעילות לטווח ארוך, כך הישנות הפסיכוזה מתרחשת לעיתים רחוקות יותר.

גישות טיפוליות נוספות לחולה ולמשפחה

סכיזופרניה הינה מחלה מורכבת ורב מערכתית, בעלת השפעה מובנת מאליה על המטופל עצמו, אך גם על משפחתו, סביבתו הקרובה וגם מערכת הבריאות. היות ומתפרצת בגילאים צעירים, היא יכולה להוביל לתלות של המטופל במערכות הבריאות למשך שנים רבות. 

בנוסף, היות והקשיים החברתיים והלימודיים יכולים גם הם להתחיל בגיל צעיר, המחלה יכולה לייצר קושי קוגניטיבי והתנהגותי גדול.

סיכום

סכיזופרניה הינה מחלה הדורשת השקעה קלינית רבה ומשאבי טיפול ושיקום נרחבים. מחקרים עדכניים מראים שניתן לשפר את הפרוגנוזה-שיפור עתידי במחלה- עם שיטות טיפול רב מערכתיות שכוללות טיפול פסיכיאטרי מתקדם, מערכת שיקומית שמתאימה לשלב של המחלה, הכרה בנכות ותמיכה כספית מהמדינה, המעורבות של דמויות מרכזיות בחיים של החולים, כמו בני משפחה או בני זוג, בטיפול עצמו, חשובה מאוד. 

מחקרים שמעמקים בהבנה של הסיבות הביולוגיות של הסכיזופרניה רבים ומתקדמים. תוצאות של מחקרים אלו ירחיבו את ההבנה לסיבות המוחיות של המחלה ויובילו לפיתוח של טיפולים מקדמים חדשים. המטופלים, משפחותיהם, והקהילה של המטפלים במחלה ממתינים לתוצאות עם תקוות מחודשות.