טיפול בדיכאון

כיצד נגרם דיכאון

כפי שכבר כתבתי, דיכאון הינו תופעה רפואית פסיכיאטרית שכיחה בישראל וגם בעולם. לא ניתן לומר שלדיכאון הסבר רפואי או פסיכולוגי יחיד.
למעשה הדיכאון הוא תולדה של השפעה של גורמים רבים. סביר להניח שעם התקדמות המדע נוכל לאבחן צורות שונות של דיכאון ויתכן גם טיפולים ספציפיים יותר מאשר אלו הקיימים היום. גורמים חשובים בנסיבתיות של דיכאון כוללים:

גורמים ביולוגיים

השפעות גנטיות – התורשה של הדיכאון גבוהה. כאשר בן משפחה לוקה בדיכאון, קיים סיכוי שעד 50% שהצאצאים יחלו בדיכאון. לעיתים קרובות מאבחנים דיכאון במספר בני משפחה ולאורך מספר דורות. השפעה נוספת הקשורה לגורמים גנטיים היא תופעת ההתאבדות. אמנם התאבדות לרוב קשורה לדיכאון, אך ניתן לאבחן משפחות בהן ההתאבדות הינה תופעה עצמאית מהדיכאון.

חוסר איזון הורמונלי – שינויים הורמונליים בדיכאון כוללים הפרעות במוליכים עצביים כמו סרוטונין, נוראפינפרין ודופמין במוח, וגם עלייה בהורמונים כמו סטראוידים. הורמונים של בלוטת העל כלייתית (אדרנלים) עולים בזמן דיכאון ויורדים עם שיפור הדיכאון. הסיכון להישנות המחלה גבוהה יותר אצל מטופלים עם רמה גבוהה של סטרואידים בדם.

תהליכים דלקתיים של הגוף – האיזון של המערכת החיסונית של האדם, שאמונה על הגנת הגוף מפני מחלות מופר במצבים של דיכאון, במיוחד בדיכאון עמוק. יתכן ובעתיד יתאפשר זיהוי סוגים שונים של דיכאון דרך הפרות ספציפיות של הפרופיל האימונולוגי.

גורמים התפתחותיים וטראומה בילדות – החיים מתחילים מרגע ההתעברות (תחילת ההריון). מרגע זה העובר, ובהמשך התינוק והילד חשופים לסטרס סביבתי. מצבי לחץ של האם, מחלות בזמן הריון ושינויים תזונתיים של האם בזמן הריון, משפיעים על התפתחות העובר. השפעות אלו נמשכות גם אחרי הלידה ועלולות להשפיע על התפתחות הילד. ידוע שטראומה פיזית, מינית או פסיכולוגית, מחלות ילדות ועזיבה רגשית בגילאים צעירים, מעודדים התפתחו מחלות פיזיות כמו סוכרת ויתר לחץ דם וגם דיכאון.

גורמים פסיכולוגיים

חוויות טראומטיות – כפי שכתבתי קודם, חוויות טראומטיות משפיעות על ההתפתחות האישיות ועל שכיחות גבוהה יותר של אבחנות פסיכיאטריות. החוויות הטראומטיות יכולות להתרחש בכל גיל ובכל מצב וכוללות סיטואציות רבות של החיים.

מבנה אישיות – אישיות האדם מתפתחת דרך אינטראקציה של גורמים גנטיים ושל הסביבה. אנשים עם קווים של רגישות יתר באישיות, מושפעים יותר במצבי סטרס ואלו הם אנשים שחווים יותר תנודתיות רגשית ומצבים פסיכיאטריים. במצבי דיכאון ניתן לאבחן תפיסות עצמיות (ביטחון עצמי נמוך, אמונה שהיכולות ירודות, חרדה חברתית ועוד) המאפיינות את המטופל גם לפני שהגיע למצב של דיכאון.

תפקוד משפחת המוצא – התפקוד המשפחתי, במיוחד בשנים המוקדמות של החיים, יכול לחזק או להחליש את מנגנוני החוסן של האישיות ואת היכולת להתמודד עם גורמי סטרס בחיים. בני המשפחה ובפרט המגדלים מהווים מודל להתמודדות.

השפעות חברתיות – רשת חברתית טובה מחזקת את האישיות של האדם, מעלה את הביטחון העצמי ומאפשרת התמודדות טובה יותר. נתונים הפוכים עלולים להחליש את מנגנוני ההתמודדות של האנשים וכך להוביל למשברים נפשיים בקלות יותר.

גורמים רפואיים – לעיתים קרובות דיכאון מופיע בשילוב עם מחלות גופניות כמו מחלות נוירולוגיות (מחלת פרקינסון, שיטיון, מצב אחרי שבץ מוח), מחלות של הלב וכלי דם (מצב לאחר התקף לב), מחלות אנדוקריניות (הפרעות בלוטת התריס, הפרעות בלוטה העל כלייתית), כאבים כרוניים, פיברומיאלגיה ועוד.
באבחון וטיפול של דיכאון המשולב עם מחלות אחרות, צריך לקחת בחשבון את השילוב של אותם מצבים קליניים כולל הטיפול למחלות הנוספות.

טיפולים אפשריים בדיכאון

טיפול פסיכולוגי

טיפול נכון בדיכאון משלב טיפול פסיכולוגי רגשי וטיפול פסיכיאטרי-תרופתי. לאחרונה נעשתה עבודה מקיפה על שיטות הטיפול הרגשי והשפעתן על דיכאון, ע״י ארגון מדעי בבריטניה ששמו Cochrane. הטיפולים וההתערבויות של פסיכותרפיה שנמצאו יעילות בטיפול של דיכאון כללו טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT), מיינדפולנס וטיפול דינמי לטווח קצר.

משותף לכל טיפול בדיכאון הוא היחס מטופל-מטפל. יחס זה מאפשר הבנה עמוקה של התהליכים הקוגניטיביים והרגשיים שהמטופל עובר ואת עומק הסבל שדיכאון גורם. בטיפולים השונים מתייחסים לתהליכים הפסיכולוגיים המעוותים הקיימים בדיכאון. המטפל עוזר למטופל להבין את המחשבות וההתנהגויות המוקצנות בזמן הדיכאון ועוזר לו לפתח שיטות התמודדות חדשות. בנוסף, המטפל עוזר למטופל לתרגל שיטות להקטנת המתח והחרדה המתלווה למצב הקליני.
עם שיפור הדיכאון, המטפל יכול לסייע למטופל להתייחס לניסיון החיים שלו ולמצבי הסטרס הקיימים בחייו, וייתכן שהם מהווים חלק מתהליך פריצת הדיכאון.

טיפולים עצמיים

עבודה עצמית מאוד חשובה בתהליך ההבראה והשיקום מדיכאון. מחקרים רבים מראים השפעה חיובית של טיפולים מלווים, לא תרופתיים, על דיכאון. פעילויות כמו ספורט, עיסוק בתחביבים, פעילויות קבוצתיות בתחומים רבים, הרפיה, דמיון מודרך, עיסוי, ועוד, יכולים לסייע לטיפול ולהקל על המטופל. מטופל בדיכאון נזקק להרבה תמיכה, עידוד ודרבון כדי להתחיל בפעולות אלו. המטפל האישי או הפסיכיאטר יכולים להיות גורמים המדרבנים את המטופל לפעולות תומכות.

טיפול במניעת שינה (SLEEP DEPRIVATION)

הקשר של שינה ומקצבים ביולוגים בגוף האדם מוכר וידוע. הפרעות שינה מלוות את רוב המצבים הפסיכיאטרים המורכבים ולעיתים קרובות קודמות להופעת סימפטומים יותר ספציפיים. קשר זה הדוק במיוחד בהפרעה ביפולרית ובדיכאון עם דגש עונתי. שנים ידוע שמניעת שינה (להישאר ערים כל הלילה) למרות הקושי הביצועי שבה, יכולה להיות גורם מזרז שיפור בדיכאון.

שיפור זה מורגש במיוחד כאשר האדם יודע שלילה ללא שינה גורם לו למצב של אופוריה (מצב רוח מרומם). אם פרט זה ידוע אפשר להמליץ לאדם שנמצא בדיכאון לבדוק השפעת "לילה לבן" על מצבו הנפשי. לא הרבה מטופלים מצליחים לבצע טיפול זה, בגלל הקושי להישאר ערים לילה שלם והעובדה שברוב המקרים הדיכאון מתחדש אחרי שישנים שוב. למרות זאת יש מטופלים שמשתפרים עם מניעת שינה.

טיפול תרופתי לדיכאון

לאחר בדיקה מקיפה, הפסיכיאטר, במידה והתרשם שזה נחוץ, ימליץ על טיפול תרופתי מתאים לדיכאון. מטרת הטיפול הינה להקל על הסימפטומים ולאפשר חזרה לשגרה התפקודית של המטופל. לעיתים קרובות המטופלים מהססים להתחיל טיפול תרופתי. על הפסיכיאטר להתייחס להתלבטות של המטופל ולהסביר את היגיון המלצתו להתחיל טיפול תרופתי ומה הם היתרונות והחסרונות של הטיפול המומלץ. על הפסיכיאטר להסביר שבעזרת הטיפול התרופתי תפקודים מוחיים חוזרים למצב של "לא דיכאון". רצוי להסביר למטופל שהטיפול התרופתי מחזיר למוח את האיזון הנכון בתפקודים האלקטרו-כימיים שלו. שיפור זה יאפשר למטופל לחזור לחשיבה הרגילה ולחיי הרגש הרגילים שלו.

מוקד הפעילות של תרופות פסיכיאטריות הוא תאי העצב במוח. במוח האדם מיליארדי תאי עצב המאורגנים למוקדי תפקוד ולרשתות של תאי העצב. התפקודים הפיזיולוגיים, הפסיכולוגיים והאישיותיים של האדם, מתבססים על פעילות של תאי העצב ועל רשתות של תאי עצב במוח. התא העצבי ממלא את תפקידו על ידי יצירת אותות חשמליים ועל ידי הפרשת חומרים שונים הנקראים מוליכים עצביים. מחלות פסיכיאטריות הן משניות להפרעות בתפקודי תאי עצב, לשינויים בתפקודים האלקטרופיזיולוגיים של התא ולשינויים בהפרשת ובתפקוד מוליכים אלו.

המוליכים העצביים החשובים בדיכאון נקראים : סרוטונין, נוראפינפרין, דופמין וגלוטמט. סביר להניח שעם התקדמות המדע יוגדרו מוליכים עצביים נוספים החשובים בדיכאון.

התרופות הפסיכיאטריות השכיחות בטיפול בדיכאון

• התרופות השכיחות ביותר כטיפול ראשוני הן תרופות החוסמות את הקליטה החוזרת של סרוטונין (SSRIs). תרופות בקבוצה זאת כוללות אסציטלופרם (ציפרלקס, אסטו), סרטרלין (לוסטרל, סרנדה), פלואוקסטין (פריזמה, פרוזק, פלוטין), פרוקסטין (סרוקסט, פאקסט), פלובוקסמין (פבוקסיל) וציטלופרם (ציפרמיל, רסיטל).
• תרופות נוספות שהן בשימוש נרחב הן תרופות חוסמות קליטה חוזרת של סרוטונין וגם של אפינפרין (SNRIs). תרופות בקבוצה זאת כוללות וונלפקסין (אפקסור, וויאפקס) ודולוקסטין (סימבלתה).
• וורטיוקסטין (ברינטליקס) חוסמת את הקליטה החוזרת של סרוטונין וגם פועלת על קולטנים נוספים של סרוטונין.
• תרופה החוסמת את הקליטה החוזרת של דופמין ושל נוראפינפרין: בופרופיון (וולבוטרין).
• תרופות טרי-ציקליות- תרופות הנחשבות מהדור הקודם, ופועלות על מגוון קולטנים במוח. נחשבות כיעילות אך יכולות להוביל לתופעות לוואי משמעותיות יותר. בדרך כלל ניתנות אם אין תגובה לתרופות יותר מתקדמות. תרופות בקבוצה זאת הינן: קלומיפרמין (אנאפרניל, מרוניל), אימיפרמין, נורטריפטילין (נורטילין) ואמיטריפטילין (אלטרול).

יש צורך להמתין 4-8 שבועות עד לתגובה מקסימלית לטיפול התרופתי. חלק לא מבוטל של מטופלים לא מגיבים לטיפול הראשוני המוצע. על הפסיכיאטר להציע אלטרנטיבות טיפוליות ואף שילובים של תרופות. עם המטופל לא מגיב לשני טיפולים שונים של תרופות נוגדות דיכאון סוג הדיכאון נקרא "דיכאון עמיד או דיכאון שטרם הגיב לטיפול". במקרים של דיכאון שטרם הגיב לטיפול התרופתי יש לשקול התייעצות עם מומחה בטיפול של מצבי דיכאון עמידים ולשקול טיפולים נוספים המובאים בהמשך.

טיפולים מתקדמים לדיכאון

טיפול בגרייה מוחית טיפולית

במצבים של דיכאון, הקשרים האלקטרו-כימיים בין האזורים השונים של המוח לא מסונכרנים כפי שהם פועלים באופן רגיל. הפרעה בתפקוד המשולב של האזורים השונים מסביר חלק ניכר מהסימפטומים של דיכאון. אם המטופל לא מגיב לשני טיפולים נוגדי דיכאון ניתן לשקול תוספת של טיפולים בגרייה למוח.

גרייה מוחית טיפולית הינו תחום שמתפתח במהירות והשיטות בו מתבססות על עירור ( אקסיטציה ) של תאי המוח. השיטות בשימוש היום הן:

• גרייה חשמלית
• גרייה מגנטית
• גרייה בעזרת אור וקרני לייזר (שימוש מחקרי בלבד)
• גרייה בעזרת גלי קול (אולטרסאונד)(שימוש מחקרי בלבד)

השיטות המאושרות כיום:

ECT (נזעי חשמל):

זהו הטיפול הוותיק ביותר בין הטיפולים של גרייה מוחית. הוא עדיין נחשב ליעיל ביותר במצבים של דיכאון עמיד, עם יעילות מוכחת של 70-90%. טיפול בנזעי חשמל דורש הגעה לבית החולים וכולל הרדמה והרפייה, העברת כמות מדודה של חשמל לראש עד הופעת פרכוס.

למרות יעילות הטיפול, מטופלים נרתעים ממנו בשל הפחד מההרדמה הנדרשת ותופעות לוואי של פגיעה בזיכרון. חשוב לציין שהטיפול בנזעי חשמל התפתח מאוד במהלך השנים, והיום הוא מתבצע עם רמת בטיחות גבוהה מאוד ועם מעט תופעות לוואי- בייחוד, פגיעות מינימליות בזיכרון. לרוב, במידה ויש ירידה בזיכרון, היא חולפת תוך מספר שבועות לאחר גמר הטיפולים.

גרייה מגנטית (TMS, DEEP TMS, TBS):

טיפולים בגרייה מגנטית הם חידוש מרגש שאושר לטיפול לפני כ- 15 שנה. היתרון של הגרייה המגנטית הוא בכך שבעזרת שדה מגנטי המופעל מחוץ לראש (לא פולשני), מצליחים לגרות את תאי המוח באזורים ספציפיים הקשורים לדיכאון. הטיפול אינו מצריך הרדמה וכמעט אינו מלווה בכאב. כמו כן, לא מגיעים לפרכוס כדרך להשיג אפקט טיפולי, לכן הסיכון ותופעות הלוואי פחותים בהרבה. יש סיכוי נדיר להופעת פרכוס בזמן הטיפול, 1 ל 40,000 טיפולים.

התוצאות הטיפוליות מתקבלות לאחר כ 20-30 טיפולים. הטיפולים מתבצעים מדי יום. הסיכוי להצלחה נע בין 50-60%. ישנן שלוש שיטות גרייה מגנטית- TMS, DEEP TMS, ושיטה מאוד חדשה בשם (TBS(Theta Burst Stimulation. בכל השיטות הבסיס הטיפולי זהה.

פרופסור גרינהאוס היה בין הראשונים בישראל שהתחיל לבצע טיפול בגרייה מגנטית. הוא כיום מבצע במיוחד טיפול ב TBS מואץ. בעזרת טיפול זה משיגים תוצאות מהירות יותר. הטיפול מתבצע 3 פעמים ביום למשך 10 ימים. אם קיים שיפור עם הטיפול יש לשקול המשך טיפול TBS אחזקתי.

גרייה חשמלית עדינה (tDCS):

הגרייה החשמלית העדינה מתבססת על מעבר של חשמל ישיר בעוצמה נמוכה (דרך סוללה של 9 וולט) לתוך המוח. הסוללה מחוברת לאלקטרודות שנדבקות לקרקפת. מאחר והעוצמה החשמלית הינה נמוכה, האדם לא מרגיש את המעבר פרט לגירוי מקומי קל מאוד מעל האלקטרודות. הטיפול נמשך כ 10-20 דקות וחוזרים עליו בין 10-20 פעם, על בסיס יומי. הגרייה החשמלית העדינה נמצאה יעילה בטיפול של מצבי דיכאון בינוני בתוספת טיפול בתרופה נוגדת דיכאון. אפשר לבצע טיפולים אלו גם בבית המטופל.

השתלת קוצב וגאלי וגירוי ואגלי דרך אלקטרודה שטחית על העור:

עצב הואגוס מחבר בין מרכזים רבים בתוך המוח והאיברים בחזה ובבטן. עצב זה עוזר בכל התפקודים שלא נזקקים למחשבה, תפקודים כמו קצב הלב, נשימות, תפקוד מערכת העיכול, ועוד. עצב הואגוס הינו מוקד מרכזי לפעילות הפרה-סימפטטית בגוף.

לפני מספר שנים הועלתה השערה האם גירויים חשמליים הניתנים דרך קוצב מושתל בחזה ואלקטרודה מלופפת סביב עצב הואגוס באזור הצוואר יכולים לגרום לשיפור של דיכאון? המחקרים מראים שטיפול זה מסייע לשיפור בדיכאון עמיד. בשנים האחרונות התפתחה גם שיטה לא פולשנית שמשתמשת באלקטרודה מוצמדת לאוזן. אחד מהענפים של עצב הואגוס עובר באוזן לכן ניתן לגרות אותו בצורה זאת. הממצאים מראים שגירוי ואגלי דרך אלקטרודה באוזן עוזר למצבים של דיכאון קל עד בינוני.

גירוי של STELLATE GANGLION:

שיטה זאת לא אושרה עד עכשיו כטיפול רגיל.

הגנגליון (מקבץ של תאי עצב) סטלט ממוקד באזור הצוואר ותפקידו הוא מעבר עצבים של המערכת הסימפטטית. במהלך הטיפול מזריקים חומר הרדמה לגנגליון (בצד אחד או בשני צידי הצוואר). הזריקה גורמת לפעילות נמוכה יותר של המערכת הסימפטטית, דבר שמוביל לירידה כללית של התגובתיות העצבית. הטיפול מסייע לתסמונת הפוסט טראומטית ויתכן גם לדיכאון וחרדה קלינית.

טיפול בקטמין ואסקטמין:

קטמין (ketamine) ואסקטמין (esketamine) הינם חומרי הרדמה המוכרים שנים רבות. הם נמצאו יעילים בטיפול של דיכאון שטרם הגיב לטיפול תרופתי. לפני כ-15 שנה חוקרים בארה”ב בדקו את היעילות של חומר הרדמה מוכר, קטמין, שפועל דרך מוליך עצבי אחר במוח בשם גלוטמט. התגובה של המטופלים הייתה מרשימה לטובה. חלק מהמטופלים דיווחו על שיפור קליני משמעותי תוך מספר שעות אחרי הזרקת החומר לוריד. שיפור קליני זה נמצא חולף תוך 7-10 ימים דבר שהגביל את השימוש הקליני בחומר.

חזרה של הטיפול פעמיים בשבוע למספר שבועות הגדיל את יעילות הטיפול ואף גרם לשיפור קליני מתמשך. כתוצאה מהיעילות המרשימה נפתחו בארה”ב מרכזים רבים לטיפול בעזרת קטמין- Ketamine Centers – בו המטופלים טופלו באינפוזיות של קטמין. בישראל, פרופסור גרינהאוס קבל אישור מיוחד לבצע טיפולי קטמין והוא מבצע אותם משנת 2018 .

אסקטמין הוא חלק ממולקולת קטמין מוכרת בשם ספרבטו-SPARAVATO. ניתן לטפל באסקטמין באינפוזיה לווריד וגם דרך משאף לאף. המשאף נמכר כ SPRAVATO. אסקטמין אושר בישראל לסל הבריאות וקופות החולים החלו לטפל בעזרתו בחולים עם דיכאון עמיד. בדומה לאינפוזיה של קטמין, צריך לחזור על הטיפול במשאף של אסקטמין מס’ פעמים בשבוע עד פעם בחודש למשך מספר חודשים ,כדי להשיג יעילות מתמשכת של הטיפול

השיטה של פרופסור גרינהאוס לטיפול בדיכאון

פרופסור גרינהאוס הינו פסיכיאטר מעל 50 שנה. הוא מקדיש חלק משמעותי של עבודתו הקלינית למחקר ולטיפול של מצבי דיכאון. הוא נחשב למומחה מספר אחד בארץ בתחום והוא מיישם שיטות רבות לטיפול בדיכאון. במהלך השנים פרופסור גרינהאוס פיתח שיטה ייחודית לטיפול בדיכאון. רוב המקרים המגיעים לטיפולו הם מטופלים שניסו מספר טיפולים אצל מטפלים אחרים וטרם הגיעו למצב של הטבה קלינית מתמשכת.

השלבים של השיטה של פרופסור גרינהאוס כוללים:

1. קבלת אנמנזה (היסטוריה) פסיכיאטרית מלאה של המטופל. לעיתים קרובות פרופסור גרינהאוס נעזר בנתונים המובאים על ידי בני משפחה או קרובים אחרים של המטופל.
2. בדיקה של טיפולים קודמים, כולל אינפורמציה ממטפלים קודמים, מאשפוזים או טיפולים אמבולטוריים.
3. הערכה קלינית פסיכולוגית של המטופל.
4. הערכה רפואית הכוללת היסטוריה רפואית, בדיקות מעבדה והדמיה מוחית.
5. ביצוע בדיקות פרמקוגנטיות במקרים מתאימים.
6. בקליניקה של פרופסור גרינהאוס עובדים מטפלים מוסמכים המתמחים בטיפול פסיכולוגי של מקרים מורכבים והם מלווים מטופלים של פרופסור גרינהאוס.
7. בחירת טיפול תרופתי מתאים למטופלים. התרופות בהן משתמש הן מתקדמות וחדישות וחלקן שילובי טיפולים שרק הוא מבצע. לעיתים ההמלצות הטיפוליות כוללות ייבוא תרופות שעדיין לא מאושרות לטיפול בישראל.
8. בחירת שיטות אוגמנטציה (חיזוק) של הטיפולים התרופתיים.
9. פרופסור גרינהאוס משתמש בטיפול של גרייה מגנטית משנת 1996. החל מ 2024 הוא מבצע טיפול בגרייה מגנטית בשיטה של TBS ACCELERATED (גרייה מגנטית מתקדמת ומהירה יותר).
10. טיפול קטמין בעירוי.
11. טיפולים אחזקתיים (לשמירה על הישגים קליניים) הכוללים ביקורי מעקב בקליניקה, המשך טיפול בגרייה מגנטית או בקטמין.
12. הפניה לטיפול ECT במקרים מתאימים.

סוגי דיכאון

דיכאון מג‘ורי קליני:

סוג הדיכאון השכיח ביותר. המאפיינים של דיכאון מג'ורי הם:

• מצב רוח ירוד או חוסר עניין בפעילויות היום יום, לאורך תקופה של שבועיים או יותר. מצב הרוח הירוד שונה ממצב הרוח הרגיל של האדם ומלווה אותו רוב שעות היום.
• בכי רב ותחושת ייאוש משמעותית.
• חוסר תפקוד בתחומים שונים בחיים ותחושות אשמה המלוות לזה.
• אובדן עניין והנאה מפעילויות שהאדם לרוב נהנה מהן (כולל ירידה בחשק המיני).
• עלייה או ירידה בתאבון המלווים בעלייה או ירידה במשקל.
• הפרעות שינה משמעותיות המתאפיינות בקושי להירדם, קושי לישון רצוף או התעוררות מוקדמת.
• איטיות מוטורית משמעותית (עד כדי קושי לקום או לשנות תנוחה), או ההפך, אי שקט הגורם לתזזיתיות וחוסר מנוחה כללי.
• ירידה בריכוז וקשיים בזיכרון.
• פסימיות וחוסר עניין. אנרגיה שלילית.
• מחשבות וניסיונות אובדניים.

דיכאון של ההפרעה הבי-פולרית (מוכר גם כמאניה דיפרסיה):

הדיכאון הביפולרי (דו-קוטבי) נקרא כך בשל נוכחות של שני קטבים קליניים, אחד של דיכאון והשני של מאניה או היפו מאניה. המצב של הדיכאון דומה מאוד למצב שתואר קודם אבל בנוסף קיים מצב קליני (נוכחי או בעבר) המאופיין ב:

• תקופה בה מצב הרוח הינו מרומם או רגזן רוב שעות היום. מצב רוח זה שונה מהמצב הרגיל של האדם.
• צורך במעט שעות שינה.
• פעילות יתר.
• דיבור יתר.
• עלייה בביטחון העצמי, לעיתים מופרזת.
• חשיבה וביצוע של תוכניות גרנדיוזיות.
• עלייה בחשק המיני.
• התנהגות מסוכנת כמו נהיגה במהירות מופרזת, בזבוז כספים, וכו׳.

לרוב, פונים לפסיכיאטר במצב של דיכאון ורק האבחון המורחב מגלה את ההיסטוריה של תקופות של מאניה או היפומאניה.

דיכאון עם מאפיינים פסיכוטיים:

בדיכאון פסיכוטי, בנוסף לתסמיני דיכאון, יש שינוי משמעותי בצורת החשיבה ותפיסת המציאות.

• המחשבות השליליות הופכות לקיצוניות והמטופל חושב שאין לו תקווה ושלא ניתן לעזור לו.
• תחושות אשמה עזות, ללא פרופורציה למעשים.
• שמיעת קולות מאשימים
• יש סיכון גבוה לאובדנות מאחר והייאוש ורגשות האשמה מאוד עוצמתיים, סבל משמעותי מאוד.
• יש צורך בטיפול צמוד, לעיתים במסגרת אשפוז.

הפרעת דיכאון מתמשכת (דיסתימיה):

דיסתימיה היא שם לדיכאון פחות עצים מדיכאון מג‘ורי, אך מלווה את האדם זמן רב, לכן גורם לסבל משמעותי. מאפייניה הם:

• מצב רוח ירוד ברוב הימים לאורך תקופה של שנתיים ומעלה.
• שינויי מצב הרוח הם ללא הפוגה של יותר מחודשיים לאורך אותה התקופה.
• מופיעים רוב הסימפטומים של דיכאון קליני, אבל בעצימות נמוכה ולא מלווים מחשבות אובדניות.
• סביבתו הקרובה של המטופל לרוב לא מזהה אצלו את הסימפטומים הללו, מדובר בחוויה יותר פנימית של האדם.
לקריאה נוספת על התופעה לחצו לעמוד דיסתימיה

תסמונת קדם וסתית:

• שינויים תכופים במצב הרוח, כמו עצב פתאומי או רגישות גבוהה, המופיעים כמעט מדי חודש בשבוע שלפני הווסת.
• שינויים במצב הרוח שעוברים במהירות אחרי הופעת הווסת.
• הנשים יכולות לחוות:
o כעסנות, נטייה לווכחנות, ביקורת עצמית גבוהה.
o ייאוש, מתח פנימי וחרדה.
o רגישות בשדיים, כאבים בשרירים ותחושת נפיחות בבטן התחתונה.

הפרעת הסתגלות (עם דיכאון, משני למצבי סטרס):

בחיים הרגילים האדם נדרש להתמודד עם מצבי מתח רבים, בין אם חיוביים או שליליים (קידום בעבודה, העלאה בדרגה, תאונה, אשפוז). לרוב, האדם מסתגל לאותו מתח ואינו מפתח תסמינים פסיכיאטריים. כאשר התגובה הרגשית או ההתנהגותית למצב של סטרס היא עוצמתית ומתפתחת תוך 3 חודשים או פחות מהאירוע הנדון, אולי מדובר בתגובת הסתגלות דיכאונית לסטרס.

ישנה פגיעה באיכות החיים, ביכולת התפקודית בעבודה ובחיים האישיים. בדרך כלל תגובות הסתגלות לא דורשות טיפול תרופתי, מעבר לתרופות הרגעה או לעזרה בהפרעת השינה. במצב כזה, טיפול רגשי פסיכותרפי יכול לסייע בשיפור מנגנוני ההסתגלות של האדם ובשיפור הסמפטומים.

דיכאון במהלך ההיריון או דיכאון לאחר הלידה:

בתקופת ההריון, לידה, הנקה והאימהות הטרייה, גופה ונפשה של האישה נמצאים בסטרס ניכר, בשל שינויים הורמונליים ושינויים משמעותיים באורח החיים. סטרס זה יכול להוביל להתפתחות של תסמינים של דיכאון קליני, או הישנות של דיכאון, במידה והיה קיים בעבר.

במצב זה הטיפול התרופתי יותאם לשלב ההריון או ההנקה. אופי הטיפול יותאם לצרכים הנפשיים של האישה ושל הזוג בתקופה זו. לקריאה נוספת על דיכאון אחרי לידה, לחצו על הלינק.

סיכום

דיכאון הינו תופעה שכיחה באוכלוסייה. לאחר האירועים הטראומטיים של ה השבת השחורה ומלחמת חרבות ברזל, השכיחות של דיכאון צפויה לעלות ולדרוש משאבים מקצועיים רבים. האבחון של דיכאון ודורש מיומנות מקצועית גבוהה. הדיכאון נובע משילוב של תכונות אישיות, אירועי חיים והביולוגיה של האדם. קרוב לוודאי שישנם מצבי דיכאון שונים אך טרם הגענו למצב שניתן לאבחנם על בסיס של ממצאים מעבדתיים. הטיפול בדיכאון הוא יעיל למרות שלעיתים קרובות דורש שינויים תרופתיים וגם שילובים של תרופות. יש טיפולים שונים שניתן להשתמש בהם במצבים של דיכאון שלא חולף עם הטיפול הראשוני.