אגורפוביה

כותב המאמר: פרופסור לאון גרינהאוס

המילה אגורפוביה מקורה ביוונית והיא מורכבת משתי מילים, האחת- אגורה והשניה-פוביה. ביוונית אגורה הוא שם של כיכר העיר ופוביה מתייחסת לפחד וחרדה שמופיעים במקומות מפגש או שווקים. האדם שסובל מאגורפוביה מוגבל תפקודית באופן משמעותי. הוא מתקשה לנסוע לעבודתו או להימצא בסיטואציות חברתיות. לרב, אגורפוביה מתפתחת אחרי תקופה בה האדם סובל מהתקפי פאניקה חוזרים. הטיפול המוצלח של התקפי הפאניקה משפר את תופעות האגורפוביה.

מה היא אגורפוביה?

לרוב אגורפוביה מופיעה אחרי מספר התקפי חרדה. אחרי שהאדם עובר גל, או מספר גלים של חרדה, הוא מתחיל לחשוש מגלי החרדה החוזרים וחושב “מתי יתרחש ההתקף הבא? הוא מוטרד מאופציה זאת ומשקיע מחשבה רבה סביב האפשרות של התקף החרדה. המונח הקליני לתופעה זאת הוא “חרדה מצופה” (anticipatory anxiety). אם התקפי החרדה ממשיכים להופיע האדם הרגיש לחרדה עלול להתחיל להימנע מלהימצא במקומות בהם סבל מהתקף החרדה או שהוא עלול לסבול מהתקפי חרדה. זאת ההתחלה של התנהגות הימנעותית ושל אגורפוביה.

דרך מספר דוגמאות קליניות אדגים תופעות של התקפי חרדה ואגורפוביה וגם אגורפוביה שמתפתחת ללא התקפי חרדה. לאגורפוביה מהלך ממושך במיוחד כאשר התקפי החרדה ממשיכים להופיע. ההבראה המלאה מהתקפי החרדה תשפר מהותית את מהלך המחלה. מטופלים מסוימים עלולים להמשיך לסבול מאגורפוביה למרות שהתקפי החרדה פסקו.

דוגמא ראשונה:

אישה בת 32 נשואה ואם לשלושה ילדים מדווחת שהיא החלה לסבול המתקפי חרדה בקניונים ובמיוחד כאשר הייתה צריכה לעלות במדרגות נעות. היא סבלה מהתקפי חרדה ברורים עם דפיקות לב, סחרחורת, נשימות מהירות, וכאבים בחזה.

מספר פעמים פונתה לחדרי מיון עקב פחד שהיא עוברת התקף לב. היא הפסיקה להיכנס לקניונים בגלל שהגל הראשון של החרדה הופיע כאשר היא עלתה במדרגות נעות וחשה באופן פתאומי סחרחורת ותחושה שהיא נופלת. היא דחתה פנייה לרופא לחצי שנה. היא המשיכה לסבול מהתקפי חרדה והאגורפוביה הפכה להיות מגבילה ביותר. היא כמעט ולא יצאה מהבית, למכולת, לסופר, ולא לחגיגות אליהם הוזמנה. שילוב של טיפול תרופתי יעיל וטיפול בחשיפה הביא להבראתה המלאה.

דוגמה שנייה:

אישה בת 55 נשואה, עם 2 ילדים, דיווחה על היסטוריה של התקפי חרדה מגיל 25. אחרי שהתקפי החרדה טופלו בהצלחה היא המשיכה להרגיש קושי להימצא במקומות מלאי אנשים, כמו מסיבות ואולמות. היא הפסיקה לנהוג ויכלה לנסוע באוטובוס רק בקווים מסוימים. קווי האוטובוס בהם חשה בטוחה נסעו רק באזור שהיא קראה לו “אזור בטוח שלה”. ניסיונות של טיפול בחשיפה לא הצליחו.

דוגמא שלישית:

גבר בין 40, רווק, הסובל משילוב של התקפי חרדה, תסמונת של חרדה חברתית ואגורפוביה. הוא תיאר מצב בו התקפי החרדה הביאו אותו לחדרי מיון של בתי חולים אליהם הוא היה פונה תוך פחד מוות משמעותי, למרות שידע שיש לו התקפי חרדה ולא תופעה לבבית.

במקומות הומי אדם הוא לא הרגיש בנוח ופחד שרואים עליו שהוא חרד. כתוצאה מכך הוא לא יוצא כמעט מהבית. הגבר עובד בחברת מחשבים ומצליח לעבוד מהבית. מצבו השתפר בתקופת הקורונה והסגרים התכופים. כך לא היה צריך למצוא תירוצים כשלא הופיע לעבודה.

מה היא השכיחות של אגורפוביה?

השכיחות של אגורפוביה בקהילה מגיעה ל 2.6%, כאשר נשים מהוות שני שליש של המקרים. השכיחות גבוהה יותר אצל צעירים ואנשים בגיל העמידה. בגיל השלישי השכיחות יורדת לפחות מ 1%. רוב המקרים של אגורפוביה מתחילים בהתבגרות או הבגרות המוקדמת לפני גיל 35.

השכיחות של אגורפוביה גבוהה מזו של הפרעת פאניקה. לא ברור מה מקור ההבדל והאם מדובר בצורות שונות של הפרעת חרדה. האגורפוביה ללא התקפי פאניקה נוטה להיות מורכבת יותר לטיפול.

מה הם הסימפטומים של אגורפוביה?

לרוב אגורפוביה מופיעה בעקבות תקופה של התקפי חרדה חוזרים. כתוצאה מהתקפי החרדה, האדם מפתח הימנעות ופחד משהות במקומות בהם הוא עלול לחוש את אותה חרדה. מחשבות כמו “במקומות אלו לא אוכל לקבל עזרה” או “לא אוכל לברוח במידה ויופיעו סימפטומים של התקף חרדה או סימפטומים אחרים”, או “אני אעשה בושות לעצמי”- מלוות את הסובל מאגורפוביה. הסובלים מאגורפוביה נמנעים מלנהוג בכבישים מהירים, מלשהות לבד בבית, מלעמוד בתור בסופר או במכולת, ועוד. במצבים קיצוניים של אגורפוביה האדם מסרב לצאת מהבית והוא כולא את עצמו בביתו.

סיפורי החיים של הסובלים מאגורפוביה הם מורכבים ומראים עד כמה הפרעה זו יכולה להגביל את התפקוד ולגרום לירידה משמעותית באיכות החיים.

איך מאבחנים אגורפוביה?

כדי לאבחן אגורפוביה משתמשים בקריטריונים של ה DSM-5 שהוא ספר האבחנות של החברה הפסיכיאטרית האמריקאית ונמצא בשימוש נרחב בישראל. הדרישה הקלינית המרכזית הינה שהאדם הסובל מאגורפוביה יימנע מלהימצא בלפחות שניים מהמצבים הרשומים בהמשך.

• נסיעה בתחבורה ציבורית (מכוניות, אוטובוסים, מוניות, מטוסים, אוניות או רכבות)
• הימצאות במקומות פתוחים כמו מגרשי חנייה, שווקים או גשרים
• הימצאות במקומות סגורים כמו חנויות, אולמות, ובתי קולנוע
• עמידה בתור במקומות שונים או להיות במקומות עם קהל
• פחד מלהישאר לבד מחוץ לבית

ההימנעות ממקומות אלו נובעת מתחושות עזות של חרדה שהאדם חש כאשר הוא נחשף לסיטואציות אלו. החרדה שהאדם חש הינה בעצמות לא מתאימות לסיטואציה שלרוב היא אינה מסוכנת. ההימנעות אינה חד פעמית אלא נמשכת לפחות 6 חודשים או יותר.

מה הוא המהלך של האגורפוביה?

רוב המקרים של אגורפוביה הינם ממושכים. הבראה מלאה מופיעה באחוזים יחסית נמוכים של המטופלים. לעיתים קרובות מאובחנים מצבים קליניים נוספים כמו חרדה כללית ודיכאון אצל מטופלים אלו. טיפול מוצלח של התקפי החרדה המתחיל מוקדם, משפר את הפרוגנוזה של האגורפוביה.

מה הן הסיבות לאגורפוביה?

לרוב, אגורפוביה הינה משנית להפרעת פאניקה. פרוש הדבר שאגורפוביה מתפתחת כתגובה להתקפי פאניקה וכניסיון להתמודד עם אותם התקפים. אחוז מסוים של מצבים של אגורפוביה מתפתחים ללא הופעה מקדימה של התקפי פאניקה. יתכן וסוג זה של אגורפוביה הינו משני לטראומה פסיכולוגית כמו אלימות בילדות, חיים בשכונות מסוכנות, רקע של משפחות הרוסות, ועוד.

כפי תיארנו בהפרעת פאניקה, גם באגורפוביה אפשר להתייחס לתיאוריות ביולוגיות של רגישות נוירוביולוגית מוגברת לסטרס, לתיאוריות למידה, ולתיאוריות פסיכודינמיות.

לחלק מהסובלים מאגורפוביה היסטוריה משפחתית של חרדה, התקפי חרדה, או אגורפוביה. מחקרים רבים הראו שילדים של נשים הסובלות מתסמונות של חרדה, רגישים יותר לסיטואציות חברתיות. בניסוי מפורסם בו נבדקו ילדים בני שנתיים עם רקע משפחתי של הפרעות חרדה, בעזרת מדדים פיזיולוגים ופסיכולוגים, ילדים אלו הגיבו לסיטואציה של הניסוי עם מתח פיזיולוגי ופסיכולוגי מוגבר. אותם הילדים המשיכו להיות במעקב במעבדת המחקר וכעבור מספר שנים חלק לא מבוטל מהם אובחנו כסובלים מהפרעות חרדה.

הבדיקה האישיותית של הסובלים מאגורפוביה מראה שלחלק מהסובלים תכונות אופי של רגישות יתר, הימנעות מסיטואציות חבריות ומנטייה להרגיש בושה ואשמה מול אנשים.

איך מטפלים באגורפוביה?

הטיפול באגורפוביה דורש התייחסות משולבת של טיפול הן בפסיכותרפיה והן באמצעות טיפול תרופתי. הטיפול התרופתי מומלץ כאשר מתקיימים התקפי פאניקה משמעותיים. הקורא מופנה לכתבה על הפרעת פאניקה ופרטים על הטיפול התרופתי.

השיטות לטיפול פסיכותרפי של אגורפוביה הן רבות. הגישה המרכזית מתבססת על הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי וכוללת חשיפה הדרגתית למצבים מעוררי סטרס. חשיפה זאת יכולה להיות בדמיון או מעשית בשטח, לפעמים עם ליווי של מטפל. בדרך כלל מתחילים עם חשיפה בדמיון ובהמשך בחשיפה מעשית. אפשר היום לבצע חשיפה דרך מערכת האינטרנט וגם בשיטה של מציאות מדומה. שיטות אלו תופסות יותר ויותר מקום בטיפול של הפרעות חרדה ואגורפוביה במיוחד.

נהוג לשלב טיפולים נוספים כמו הרפיה, דמיון מודרך, מיינדפולנס, ועוד, כדרך לעזור למטופל להתמודד עם תופעות של חרדה בצורה יעילה יותר. יש להדגיש למטופלים ששיטות אלו דורשות התמדה ורצון אישי להצליח. רק המתמידים זוכים להצלחה.